top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

לא הצלחתי לשמוח בפורים הזה. ובאמת שניסיתי!

לא היו לי כוחות לצאת ולהתחפש. הרגשתי מאוד לא בסדר עם זה. עם לא לקחת חלק. במיוחד שיש לי היסטוריה של לא להשתתף בשמחות. זוכר כמה פעמים בסילבסטר שהלכתי בכוונה לישון לפני 12 בלילה כמעין מרד שאני לא לוקח בזה חלק. ובאמת שהדברים האלו הרבה פעמים לא מתחברים לשום דבר שמרגיש קשור בתוכי. אז אמרתי שאני אנסה ולא אברח מזה. אבל פשוט לא הצלחתי. הייתי עייף בערבים ורק רציתי להיות בבית בשקט ולא להיות בסביבה המונית.

הרגשתי המון בדידות. כולם עושים דברים ועפים ומשתחררים ואני לבד בבית, עצוב, נוקשה, מפספס את ההזדמנות להיות חלק, להרגיש שייך, להרגיש שרואים ואוהבים אותי. עברתי דרך תחושות ורגשות מאוד קשים ומטלטלים בזמן הזה לבד בבית. אבל בכל זאת רציתי להישאר נאמן לאיך שאני מרגיש ולא לפעול מהמקום החסר הזה. בבקרים ליוותה אותי חרטה חזקה של פספוס ודמיונות של איך הייתי יכול להרגיש טוב אם רק....

ביום שבת אמרתי שאני חייב לנסות פעם אחת לפחות. אז חברה איפרה אותי ממש יפה, זו התמונה של הפוסט. (מקצועי ממש דרך אגב, Sheira Mindel ואני ממש ממליץ שתלכו אליה אם תרצו פעם ציור פנים, קיבלתי מלא מחמאות) לבשתי משהו לא שגרתי לי והלכתי למסיבה נחמדה בחוץ. שתיתי כמה אלכוהול שיכולתי להכיל. ניסיתי לרקוד, לחייך לאנשים. אבל גם הנסיון הזה כשל. הייתי כל הזמן בראש במחשבות על פה ושם, חסר שקט, לא מרגיש טוב בגוף בגלל האלכוהול. בקיצור ההיפך המוחלט מעד לא ידע. ידעתי כל רגע וכל רגע רק רציתי ללכת משם. אבל לפחות ניסיתי. זו היתה איזשהי נחמה.

יום אחרי הלכתי להסתובב בטבע בשמורה ליד זכרון יעקב. לבד. לפחות התחלתי בתחושה הזו של לבד שאיתה הייתי רוב פורים. אחרי כמה צעדים ראיתי כמה דברים יש סביבי. פרחים, עצים, שיחים, ציפורים, חרקים, סלעים, שמיים, הגוף שלי, אם למנות כמה... הבנתי שהעולם האנושי של אנשים והחגים שלהם הוא רק חלק קטן מהמגוון שיש אפשרות להרגיש חלק ממנו, מחובר אליו. שאני מתקשר לא רק עם אנשים. גם עם צמחים, וחיות, ועם דברים נסתרים שאני רק יכול לנחש אותם אבל שעדיין יש איזו נוכחות ברורה של אחר ושל ביחד. חשבתי שזה בסדר להיות אחר. שמותר לי לפנות גם למקורות אחרים כשהחיבור האנושי לא מסתדר לי. יש שם פחד לגשת למקום הזה. כמו ילד שאומרים לו שהוא לא חי בעולם האמיתי והמציאותי. שזה רק דמיון, שלא יצא מזה כלום. שאני אסיים בודד ומנותק. אולי אפילו ינדו אותי אם לא אסכים לשתף פעולה עם העולם ׳׳האמיתי׳׳.

האם העולם האנושי הוא המדד היחידי למציאות? ועל פי אמות מידה כל כך מסוימות, ובתאכלס די משעממות... לפעמים לא בא לי לקחת חלק בזה. ואם אני לא לוקח חלק בזה אז יש לי עוד הרבה להרגיש חלק ממנו. זה חיבר אותי גם לעיסוק שלי לאחרונה בעולם החלומות, שעליו ארחיב בפעם אחרת. הרגשתי שאני מתחזק מזה ונותן לעצמי לגיטימציה להיות אחר. ללכת עם מה שנכון לי אפילו אם כל העולם עושה משהו אחד ואני אחר. לא ללכת נגד עצמי כי אני רוצה להשתייך למשהו ואם לא אז אני אשאר בודד ואפסיד את ההזדמנות להיות חלק.

אז שוב תודה לטבע שמזכיר לי תמיד כל כך הרבה. לפרחים, לחיות, ולדומם שתמיד אני מוזמן שם להיות חלק לא משנה אם אני מחופש או לא, ובאיזה מצב אני נמצא. מקווה לזכור את המתנה שהטבע נותן בכזו נדיבות ולתת אותה גם לאחרים ולעצמי כשאני יכול. מתנה של נוכחות מקבלת ואוהבת ללא תנאי.



0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page