top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

תשומת לב דו כיוונית








כשאני חווה משהו באופן רגיל, המיקוד שלי הוא על הדבר בחוץ שנחווה: חפץ, אדם, טעם, רגש, תחושה, וכולי. למשל עם טעם, יש מיקוד בטעם עצמו ושוכחים שיש את מה שער לטעם וחווה אותו. כך קורה עם כל החושים. בשביל ההדגמה נשתמש בראיה. יש את החפץ/אדם/מילים שרואים שבעלי צבע, צורה, גבולות. באותו הזמן יש גם את התופעה של הראיה. בנוסף יש את מה שער לראיה, זה שרואה. מזמין אתם לחקירה ונבדוק את שלושת החלקים האלו ואיך להיזכר בקיומם.

בשביל להיזכר נעשה מהלך. בחרו עכשיו חפץ כלשהו בחדר והסתכלו עליו. עכשיו כמו ניקח צעד אחד אחורה (לא פיזית), נשים לב לראיה עצמה. כדבר אחד שלם. שיש כאן צבעים וצורות, שדה ראיה עם כל מיני דברים בתוכו. כמו חלל או מרחב שמלא בצבעים וצורות. זו הראיה. עכשיו ניקח עוד צעד אחד אחורה. נשים לב שיש גם משהו שער לראיה, ער לשדה הזה שמלא בצבעים וצורות. זה מה שער לראיה, זו המודעות.

האם ניתן להפריד בין האובייקט, לראיה, למה שרואה? הם קיימים ביחד ברגע הזה בו זמנית ובאותו מקום. כל הפרדה שלהם היא רק מהלך מנטלי. כמה החפץ שם רחוק או נפרד מהראיה? כמה החפץ שם בחוץ רחוק או נפרד מזה שרואה אותו? כמה הראיה רחוקה או נפרדת ממה שחווה אותה?

קיים בלבול כי מאמינים בהפרדה. ממציאים יישות פנימית שכביכול נפרדת מהראיה וממה שנראה. זה יוצר אשליה של פנים וחוץ, אני ואחר. מזמין להתבונן ולבדוק האם זה אכן מה שמתקיים בחוויה. האם מה שרואה הוא אחר ממה שרואים? האם הוא אותו הדבר? המטרה להבנתי היא לא להגיע לתשובה חד משמעית אם זה כך או אחרת. זה פשוט יוצר מרחב גמיש יותר, מוחלט פחות. מרחב של פתיחות ומסתורין.

אפשר לעשות זאת עם השמיעה, מגע, טעם, ריח, וגם עם המחשבות. את שני הצעדים אחורה. מהאובייקט, לתופעה הכללית, אל מה שער אליה. צליל, שמיעה, שומע. חפץ, ראיה, רואה. חמוץ, טעם, טועם. עצב, רגש, זה שמרגיש. מחשבה מסויימת, חשיבה, החושב.

התמונות ממחישות בצורה ויזואלית את התהליך. איפה המיקוד שלנו, האם רק באובייקט או גם בסובייקט? לי עוזר להשתמש בהצבעה הזו בשביל להיזכר במודעות הפנימית החווה, שלרוב נשכחת. זו שיטה מאתר שנקרא Headless Way.

מי שדיבר הרבה על הנושא היה גורג׳ייף, הוא קרא לכך זכירה עצמית - Self remembering. שאנו לא מזניחים ושוכחים את זה שיש שם נוכחות פנימית. זוכרים גם את הדבר שאנו ערים אליו, וגם את מי שער.

החוויה לטעמי יותר שלמה וממלאת כשאנו ערים לשני הכיוונים. כשאין את ההפרדה המלאכותית הזו. היא גם מביאה לשלום וחיבור. כאשר אין הפרדה מוחלטת בין החווה למה שנחווה, אין יותר עם מי לריב שם בחוץ, אין ממה להיות מאויים.

אשמח לשמוע איך היה לכם להשתתף בניסוי, תגובות, שאלות, ספקות, מחשבות.

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page