top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

רוצה לחגוג פה משהו 🥳🤩


שבזמן האחרון, מחשבות קשות שהיו פוקדות אותי באופן קבוע, התמעטו ואפילו נעלמו

לרוב חוגג דברים שמתווספים לחיים שלי, הפעם דווקא על משהו שהולך ונעלם


שמתי לב די בדיעבד, שמחשבות השוואתיות שליוו אותי

לגבי איפה שאני נמצא בחיים שלי, לעומת איפה שאני חושב שאני אמור להיות

כמעט ולא מופיעות, וגם כשכן, אני לא מזדהה איתן, מעבר לרגע קצר של שכחה והיזכרות

וזה לא שמשהו השתנה, שפתאום אני בסטטוס מרשים וגבוה שבגללו זה הפסיק


דווקא אני במקום בחיים שלא הייתי מדמיין אותו כאידיאלי

עוד מעט בן 40

פרוד עם ילד

לא בזוגיות

עובד בנקיון כהשלמת הכנסה

גר ביישוב רגיל, לא בקהילה, לא מכיר בו כל כך אנשים

כלכלית לא במצב מזהיר

ויש עוד דברים שיכול להגיד שלא תואמים את איך שהייתי רוצה להיות בשלב הזה בחיי..


ועדיין.. אין לי ביקורת על עצמי

או חרטות

או השוואות

משהו ביחסים הפנימיים ובתפיסת העצמי השתנה.

קולות משווים, מקטינים ומלקים, מאוד נחלשו או נעלמו.


אין חישובים

אני פשוט עסוק במה שצריך ונדרש באופן פשוט ופרקטי

בשביל לנוע למקום שאני רוצה להיות בו

כמה זמן שזה יקח..

זה כל כך משחרר

כל כך הרבה יותר קל לעשות ככה דברים.

ולהיות





אני עוד בסרטים על דברים

יש לי דאגות, הרבה מהן

חושש ממפגש אחרי כמה ימים עם הבן שלי ואיך זה יהיה ואם הוא עדיין ירצה לבלות איתי

איך אסגור את החודש מבחינה כלכלית עם כל הוצאות הרכב שהיו לי, ובכלל

על החלטות שרוצה לקבל


אבל כל זה עולה בלי אשמה, בושה, הלקאה או חרטה

דאגות, החלטות

הן לא כל כך נוראיות ככה.. זה מרגיש נורמלי לחלוטין שהן שם


הדאגות נהיו רלוונטיות וממשיות

גם הפתרונות אליהן יותר נגישים, ואם אין כרגע פתרון, אז זה גם נסבל

כשאין את הסרט עלי שעשיתי משהו בסדר או לא

של למה זה קורה דווקא לי

וכל הסגנונות האלו של הלופ העצמי


לא שדאגות זה הדבר הכי ממשי.. גם הן אולי לא הכרחיות


אבל זה הרבה יותר אמיתי מהדימוי שלי.

ממה זה אומר עלי שאני ככה וככה.

שזה חתיכת מטען כבד מסתבר!

לופ פנימי שלוקח אינסוף אנרגיה

שעכשיו התפנתה לעשייה, לנוכחות, למנוחה, לקשרים בחיי..


עוד דוגמא שראיתי אלו המחשבות על המצב הבריאותי שלי

כרגע אני לא במצב מזהיר מבחינת הדלקת הכרונית שיש לי במעיים

שמה קוליטיס

בעבר כשהיתה חוזרת התלקחות

מיד הייתי הולך למקומות של אשמה, חרטה, הלקאה

אוף מה לא עשיתי בסדר

למה הפסקתי עם התרופות

למה חיפפתי עם התזונה

למה אני לא יותר רגוע ונח

ועוד אינסוף בסגנון.


והיום, לא הולך לשם בכלל..

זה גם עניין יותר פרקטי עכשיו

של אוקי, באסה ממש

מה עושים עכשיו?


לא פרקטי במובן שאין רגשות

אלא הם מקבלים את מקומם..

העצב, הפחד, התסכול

ברגע שזה מובן מה מורגש, המענה נהיה בהיר


הלופ הזה שחושב עלי בתור דמות כלשהי

שאפשר להשוות אותה לדמויות אחרות

להשוות אותה לאיך שהיא היתה בעבר


מעבר לזה שזה מעייף ברמות

זה גם לא באמת מאפשר מגע עם העולם החיצוני

זה להיות תמיד בתוך עולם פנימי שלא רואה החוצה

בתוך פרשנויות ופירושים

באיך אני נראה בעיני אחרים

תמיד עם הפחד לגלות שאולי חושבים דברים רעים

אז נשאר בלופ של עצמי בלי לגלות


אני זוכר מהעבר זמנים שבהם הייתי בסטטוס שהרגשתי בטוח לעמוד מאחוריו

ואז כביכול זה לא העסיק אותי, כי היה לי את הגב של הסטטוס

אבל העניין שזה לא אמיתי

כי אם אני מסתמך בשביל הבטחון שלי על סטטוס או משהו חיצוני

תמיד השכל ימצא משהו אחר שיותר נחשב

למשל שהייתי בשלדג, יחידה מובחרת בצבא, וזה היה ככה משהו להתגאות בו

אבל היתה גם את סיירת מטכ׳׳ל, שהיא נחשבה יותר שווה, אז ידעתי שאני לא באמת הכי טוב

זה יכול להתבטא במישהי שיוצא איתה, באוטו שיש לי, בכמה אני טס לחו׳׳ל, וכולי...


להיות חופשי מזה

זה חופש ממש ממש גדול


אני זוקף את השינוי הזה בעיקר לשתי דרכים שהולך בהן בעצמי וגם מלווה בהן אחרים כבר הרבה שנים


אחת היא השיפור של מערכת היחסים הפנימית איתי. שהופכת מנוקשות, רודנות, הלקאה

למרחב של הבנה, חמלה, עידוד ותמיכה.

עם בירור אמיתי וסבלני לגבי הצורך והרצון העמוק שלי בכל רגע.

שלרוב מוסתרים מתחת למצוקה וחרדה גדולה, בושה ואשמה, ועוד צורות של הגנות.


למשל עולה מחשבה שיפוטית על איך לא עשיתי משהו מסויים ופספסתי.. הלקאה וחרטה.

זה מציף המון מתח

אז במקום להמשיך ביחס הזה

אני מקשיב למתח בגוף, מנסה לברר במה העניין

אומר פנימה, אה וואו, ממש רצית להרגיש כך וכך, וזה מאכזב וכואב

זה הכי מובן וחמוד שיש..

מחבק ומכיל, הילד שבי מרגיש שמישהו איתו, ויכול להמשיך הלאה.


כל זה גם מביא להיכרות הולכת ומעמיקה עם מי שאני. הייחודיות שלי, הטוב שבי.


כך שאני עסוק במה שמביא לעולם, באיכויות שבי, בתנועה האישית והייחודית

שממשיכה לקבל עידוד ואומץ מתוכי

ולא במה שאחרים עושים, ובחרטות והשוואות, וצורות אחרות שמקטינות אותי.

שבעצם מגינות עלי מלהיות חשוף ואמיתי.


זה תהליך שעבר ועובר דרך מפגש עם רגשות מאוד מאוד חזקים, של כאב מאוד גדול

שיפוטיות וביקורתיות, מחשבות שמקפיאות ולא נותנות לי לזוז

שלא מאמינות שאני מסוגל, שופטות שאני אפס גמור..

עד ממש רצון בכלל לא להיות, להיעלם מפה


לרגעים נדמה היה שזה תמיד ישאר ככה. שלעולם אסבול כל כך.

באמת שמתוך המצב הזה לא רואים שום אור.

רק סבל מתמשך.


וואו, זה לא קל..

אבל הכי משתלם ומשמעותי.. ללמוד איך להיות טוב ואוהב אלי


השניה היא תרגול מודעות ערה

מה שיכול להביא להתעוררות, וזה מה שקרה אצלי לפני כעשור

התעוררות זה מצב שבו הזהות של האדם מפסיקה להיות מבוססת רק על מחשבות, זכרונות, רעיונות ומושגים

הזהות מתבססת כחוויה של נוכחות רחבה, מודעת וערה


במקום להיות גדי בן 40 ועם כל העבר וההשלכות לעתיד

ה׳אני׳ הזה הופך להיות מה שער לכל החוויה..

ככה יש הרבה פחות עיסוק ועניין בסיפור הזה על גדי

מה שמביא לרווחה גדולה והקלה, וחופש שקשה לתאר במילים.

גם אחרי שיש את ההבנה הזו, לוקח זמן (שנים) עד שהיא מוטמעת בחיים.

יש כל הזמן שכחה - חזרה לאמונה שאני אותו עצמי מחשבתי ומדומיין - ושוב היזכרות במהות העמוקה והחופשיה.

אני רואה את החופש שהתגלה לאחרונה כחלק מהתהליך המרתק הזה.


שמח מאוד על השינוי הזה

זה לא בא בקלות

זה לא היה מתוך פתרון קסם

זה בא מתוך מקום של המון סבל וקושי בחיים

שלאט לאט מתבהר

החיים נהיים נסבלים יותר

ואפילו אפילו אעז להגיד

שמהנים וקלילים

לפחות חלק מהזמן :)

וכשהם לא, יש לי כבר את האפשרות להתמודד עם מה שעולה


מאוד שמח ללוות א.נשים בשתי הדרכים הללו, ובשילוב שלהן

כל מי שחשקה נפשו ליותר חופש ורווחה בעולמו הפנימי והחיצוני

בדרך עמוקה ומהותית

שינוי בדרך בה חווים את עצמנו


.

ואני סקרן ואשמח לשמוע,

איך אתם.ן. חווים את הדימוי העצמי?

באיזה אופן הוא מתבטא?

האם יש שינוי לאורך החיים והשנים?

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page