top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

פשוט בושה!

היא מכבה הכל. כמו מסך שיורד על הרגש, הביטוי, החיות.

כל המקומות והחלקים האלו שלא אמורים להיות קיימים בתוכי. במה שאני חושב, מרגיש, אומר, עושה.

כי חוויתי והפנמתי שזה לא טוב, לא ראוי, שיש צורה מסויימת לאיך להיות אדם בעולם.

כי אם יש אפילו דבר אחד בי שאסור לו לצאת, שכל כך מפחיד שהוא יצא, שזו ממש סכנת חיים, אז הכל הכל נסגר. כדי שבוודאות שום דבר שלא אמור להראות לא יראה.

אז מה כן יוצא? מעין העמדת פנים, של מה שחושב שבסדר להראות. כמו רובוט עם תוכנה חברתית שהוטמעה אי שם בילדות.

מסתובב עם פנים של הכל בסדר, וגם אם לא הכל בסדר, אז לפחות הכל תחת שליטה.

תוכנה של נוקשות ומתח, שצריכה כל הזמן להיות על המשמר, מה נכנס, מה יוצא, מה חושבים, איך מגיבים.

קולטת כל ניואנס במבט של האחר, בתנועות החיים הפנימיות, על המשמר, בדריכות.

כמו אינספור עיניים בוחנות, שהן פנימיות אך מרגישות מאיימות מבחוץ.


היא יושבת כל כך קרוב אלי, אל הפנימיות החיה, ויכולה להיות כל כך דקה שקשה להבחין בה.

אני לא מספיק, אני לא טוב, משהו בי לקוי, דפוק, לא ראוי, צריך תיקון, אולי אפילו לא מגיע לי לחיות..

גם את הבושה עצמה צריך להסתיר!

כי מי רוצה לחשוף שככה הוא חושב על עצמו? שאלו האמונות הפנימיות ביותר שלו?

כמובן שאשים חזות שאני חושב שאני הכי טוב בעולם, שהכל בסדר, שמרגיש נפלא.

זו בושה מהבושה.

גם נוצר פחד מבושה, הפחד להרגיש בושה כי היא כל כך משתקת, כואבת, והפחד שהיא תחשף.

אצלי זה גם מתבטא בפחד מלבייש אחרים. בגלל שאני כל כך רגיש לבושה אצלי, אני זהיר מאוד שלא לעורר אותה אצל אחרים, וזה יוצר עוד מנגנון שליטה וזהירות.


אחת התנועות שעוזרות לי היא בכלל להכיר בבושה. להודות שהיא פה.

שיש בי מקום שמאמין שאני לא מספיק. זה מפחיד להודות בזה.

לרוב עושה הכל כדי שאף אחד לא אפילו יחשוד שזה מה שאני מאמין על עצמי!

אחרי ההכרה, מנסה להכיר את האופי של הבושה, מהי בכלל?

כמו איזה גוש של פחד, מצוקה, כאב.. מה היא רוצה?

אולי כמו כל דבר, היא רוצה מקום.. מרחב להתקיים, להרגיש אהובה.

האינסטינקט הוא ברגע שהיא רק מרימה את ראשה הוא מיד להעיף אותה.

זה חלק שאני עוד בלמידה שלו..

האפשרות לאמץ את הבושה הזו קרוב קרוב וחזק אל הלב! מה עוד היא יכולה לבקש חוץ מזה בעצם?





מעבר להכרה והקבלה, מוצא שבשביל לחשוף ולהיות יותר חופשי מבושה, יש אפשרות לצאת לאור עם מה שמבוייש, בפעולה.

ברכות והתחשבות, ובאומץ.

כשיש בי מקום שסומך שאפשר להכיל את מה שהבושה מנסה לגונן עליו.

שילעגו לי, שינדו אותי מהחברה, שיצחקו, שיפגעו, שאף אחד לא ירצה להיות בקרבתי, יבקרו, שאשאר לבד, ועוד..

ככה בדיוק הבושה נשארת.

כל עוד מה שמתביישים בו נשאר בחשכה, לעולם לא אדע איך זה יהיה באמת אם זה יתגלה.

לרוב גם זה כל כך מפחיד ואפילו מרגיש משוגע לחשוף את זה, שלעולם לא נסתכן.

וזה תמיד כל כך רציני והרה גורל.


אז לעמוד כמו על קצה של צוק.. ולהסכים להראות את מה שדחוק כל כך בפנים, שלא ראה אור יום אולי שנים..

בכל פעם שמעז לעשות את זה, מתפלא מהתנועה שזה מביא, כמו להוריד משקולת אדירה.

מתאפשרים חיים, צבעים, נשימה אל מקומות חנוקים.

פתאום כל מיני ביטויים מקבלים אור וחיים. כשהמערכת רואה שזה קורה, ואנחנו עוד בחיים, אז משהו מהדריכות והשליטה מבין שאין בו יותר צורך.

הוא לא יוותר על תפקיד מציל החיים בקלות!


חשבתי בפוסט הזה לאפשר לעצמי לאוורר כמה מהבושות שלי, ולהזמין את מי שרוצה להצטרף אלי.

זה יכול להיות מאוד משחרר ומהנה, וכמובן גם מפחיד!

מעין טקס שחרור בושה.


הנה כמה נבחרים מהתקופה האחרונה ובכלל:


מתבייש כשאני לא יודע משהו שאני חושב שאני אמור לדעת (אמור לדעת הכל!)

מתבייש שלוקח כסף מההורים וגם זה לא מספיק

מתבייש שיש בי אלימות, ושהיא יוצאת כלפי הסביבה והקרובים אלי כשאני במצבי מצוקה וחוסר אונים

מתבייש שאני בן 38 ועובד בחנות אורגנית

אני מתבייש שאני מתבייש שאני בן 38 ועובד בחנות אורגנית! (מול העובדים האחרים החמודים)

מתבייש שאני מרגיש ילד בעולם

מתבייש שאני רזה מידי

מתבייש שאני לא מפרנס את המשפחה שלי

מתבייש שאני לא האדם שאני חושב שאני אמור להיות

מתבייש מהביקורת שעולה בי כלפי אנשים

מתבייש בזה שהזוגיות שלי לא כמו שהייתי רוצה ואנחנו רבים הרבה

מתבייש שיש לי פטריה בציפורניים ברגל שמאל, אז מסתיר אותה כשנמצא קרוב למישהו

מתבייש שאני רוצה להיות מעולה במה שאני עושה וחושב שאני עוד לא מספיק

מתבייש שאני רוצה להרוויח הרבה כסף ולחיות ברווחה גדולה


ויש עוד דברים שאשאיר בחושך..

זה מעניין לראות מהם הדברים שעוד לא מוכנים לצאת, במרחב כאן, ובכלל, ופשוט להכיר בכך שהם שם.

כשאני יודע שאני מתבייש במשהו, ומבחירה לא חושף אותו, זה כבר משהו אחר מבושה שאני לא מודע אליה ולא מכיר בה.


הנה עוד צעד, שמפעיל את כל מערכות ההגנה וההשתקה, ונראה.. אם אשאר בחיים גם הפעם, אז היה שווה את הסיכון :)

0 תגובות

コメント


bottom of page