top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

על הפרעת אכילה

לפני כמה שנים הבנתי שיש לי הפרעת אכילה.

היום אני קורא לזה חרדת אכילה.


להיות גבר עם הפרעת אכילה זה עניין.. נושא שלא ממש בשיח.

כנראה בגלל בושה, ושגברים באופן כללי פחות מראים את הקשיים והמצוקות שלהם.


הבנתי עם הזמן שיש לי עניין של פחד ושליטה סביב אוכל.

מה לאכול, מתי, כמה, למה.

שזה מרגיש מאוד דרמטי, קריטי, חשוב, ומאיים מה נכנס או לא נכנס לי לפה.

יש לי מחלה במעיים, שממנה הכל התחיל, או אולי רק האיר משהו שהיה שם קודם.

ברגע שהבנתי שמה שאני אוכל יכול להשפיע על הבריאות שלי, היתה בזה ברכה וגם קללה.


כמה שנים לאחר תחילת המחלה נתקלתי במישהו שסיפר לי על תזונה פירותנית. שזה אומר לאכול רק פירות וירקות.

בתקווה שזה מה שיבריא אותי, הלכתי על זה.

אני זוכר כמה קראתי על איך בדיוק צריך לעשות את זה. מה לאכול בכל זמן ביום. מה מותר לשלב ומה אסור.

תיאוריות על איך אוכל מבושל בעצם גורם נזק לגוף ולבריאות. על מה שיביא אותי לבריאות אופטימלית.


משם גם נתווספו תיאוריות רוחניות על איזה אוכל הכי כדאי.

אידיאולוגיות ומוסריות, של צמחונות וטבעונות.

כל כך הרבה מותר, אסור, מזיק, מיטיב, תומך בהתפתחות, מוריד או מעלה אנרגיות..

נוצרה אצלי תמונה על איך שאדם טוב, נאור, מוסרי ורוחני אמור לאכול.

אבל כמעט שום דבר מזה לא באמת היה מבוסס על חוויה, אלא על חשיבה ורעיונות.

ערימות של ידע שנצבר מהחוץ כידע הנכון, ונסיון אדוק לעמוד בו, כי אם אעשה את הכל בדיוק כמו שצריך, אז בטוח שיהיה בסדר נכון?


יודע שהרבה מהפרעות האכילה קשורות למראה חיצוני ועליה או ירידה במשקל.

אצלי זה פחות התבטא מהסיבה הזו, אבל חושב שגם הסיבה הזו בסוף מגיעה מנסיון של שליטה שנובע מפחד.

הפחד להיראות אחרת מאיך שאני חושב שצריך ואמור, ואז שלא יקבלו או יאהבו אותי, שהוא צורך הישרדותי.

ואז לאכול באדיקות על פי התזונה/הדיאטה המושלמת שתגרום לי להגיע למשקל ולמראה שאני רוצה.




כל הרעיונות האלו והנסיון לעמוד בהם הציפו כל כך הרבה דברים אצלי..

בולמוסים של אכילה של אוכל ׳׳אסור׳׳. שאחריהם הייתי שעות בחרדה על הנזק שעשיתי לעצמי וממה שיקרה.

עם הלקאה עצמית על איך ׳׳שנפלתי׳׳. כמה שאני חלש ולא יכול לעשות משהו שיעזור לי.

היום מבין שההלקאה הזו היא רק קול שממש רוצה שיהיה טוב וחושב שיודע איך להגיע לשם. חושש שמשהו ישתבש ולכן מחנך ושולט בשביל לדאוג שכך יהיה.


הייתי בחרדה שהפירות לא יבשילו בזמן, ואז לא יהיה לי מספיק אוכל, שאשאר רעב.

בודק וסופר את הכמות ומוודא שיהיה מספיק לימים הקרובים.


עם חישובים כמו, היום צריך לאכול בננות כי יש בהן אשלגן ובמה שאכלתי בימים האחרונים פחות (לא זוכר אם בבננות יש אשלגן :)).


הייתי עושה מניפולציות ומסתיר כדי שאחרים לא יאכלו מהאוכל שלי, כי הם יכולים לאכול הכל, אז שיעזבו בשקט את הפירות שלי.


לקראת כל ארוחה הראש כל כך עסוק בחישובים.

כשאוכלים בחוץ או אצל אנשים, החשש ממה שיהיה שם, המבוכה לבקש את מה שמתאים לי.

מנסה לזרז את כולם שנשב כבר לאכול כי לא טוב לי לאכול אחרי שעה מסוימת.

הרבה מהיום הייתי מתנהל סביב אוכל בצורה כזו או אחרת, ובאופן לא מהנה.


היו רגעים שכל כך פחדתי שמה שאכלתי יעשה נזק שהייתי מנסה להקיא. לא חושב שאי פעם הצלחתי..


היתה גם את הבושה, על כך שאני עושה כזה ביג דיל מאוכל. אז לרוב הייתי מסתיר את המצוקה וכל ההתעסקות.


ואז היו תקופות שפשוט הייתי נשבר, ואומר די!

נמאס לי מזה, זה הכל בולשיט, ואוכל מה שבא לי.

אבל גם אז לא באמת נהנה מזה.

תמיד עם איזו דאגה שאני עושה ככה נזק.

זו היתה רק תנועת נגד לשליטה, לא ממקום משוחרר.


היום יודע שהייתי בסוג של טריפ שהיה מנוהל בעיקר מפחד ותקווה.

שלא הייתי קשוב לגוף, והרוב הגדול התנהל מהראש והמחשבות.

עם הזמן והמודעות ראיתי יותר ממה שקורה.

שיש פחד, ודאגה, והן מנתקות אותי מהגוף והחושים. ומי שמנהל את המצב זה השכל, מחשבות.

מה וכמה לאכול, מתי להפסיק, אולי עוד ביס אחד?

כבר אכלתי היום את זה, אז בערב אוכל את זה..

כל המחשבות האלו מוקרנות מפחד שמשהו לא יגמר טוב.


מיותר לציין שזה לא עזר לטווח ארוך למצב הבריאותי והנפשי שלי.

במצב הזה מערכת העיכול בכלל לא יכולה לתפקד.

הכל מתוח ומכווץ. אז אין מה שיעכל בכלל את האוכל הכל כך בריא הזה!


נכון, היו גם הנחיות מעבר למה לאכול, שאמרו שצריך לאכול ברוגע, לנשום, ללעוס הכל, ללכת לטיול קצר אחרי הארוחה, להתאמן לפני.

לאכול רק כמה שעות ביום ושאר הזמן לצום.

וכל אלו רק היו עוד ברשימת המטלות של איך חיים בריאים אמורים להיראות.

עוד משימות מלחיצות שגם הן נעשות תחת לחץ ומתח, בלי נוכחות, בלי שמחה ונינוחות.


כי איך אפשר לאכול ברוגע שהשכל מכתיב חוקים נוקשים לכל המערכת?

שאולי זקוקה כרגע למשהו אחר לגמרי?


לקח לי הרבה זמן, ועוד ניסויים רבים בכל מיני שיטות תזונה, להבין שאני פשוט מפחד.

וצריך רגע לשחרר את הכל. להסכים להרגיש את הפחד הזה, שאני לא באמת יודע מתוך הראש מה הפתרון ומה הדבר הנכון.

שבעצם אין כזה!

ואני לא אומר את זה כדי שמישהו פה יקח את מה שאני אומר ויהפוך את זה לעוד תיאוריה.

יכול להיות שמישהו יקרא ויגיד, אוקי, אז הפתרון הוא פשוט לשחרר את הכל.. הנה מצאתי.


אין שיטה חיצונית שתסדר הכל, לפחות זו האמונה שלי.

כל הסיפור הזה מגלה בשבילי את מה שקיים בי.

את הפחד, הדאגה, השליטה, התקווה.

איך אני חי איתם, מתייחס אליהם, הזדמנות לבנות קשר בריא ואוהב כלפי עצמי.


להכיר את הרודן הפנימי שמתוך אהבה וכוונה טובה מתנהג בקשיחות ואטימות.

מתנהל ממקום שממש רוצה שיהיה טוב. מכוונה טובה.

שליטה שמגיעה מפחד. ותקווה שיהיה טוב.

היום אני די אוכל בחופשיות. הפחד עדיין שם, אבל אני איתו וקרוב אליו כשהוא מגיע, רוב הפעמים.

ולפעמים הוא דומיננטי יותר, ויש לי כמה שעות של מצוקה וחרדה, אחרי האוכל, או לפני, ואני שוב לרגע מאמין שהפתרון יגיע מלנסות לחשוב ולנהל את עצמי.


אני אוכל בריא, לפי הבנתי, והגעתי לתזונה שטעימה לי, פשוטה לי, שאני לא חושב עליה יותר מידי.

כשמתחילים לי סימנים של משהו בבטן שמרגיש לא טוב. עולה שם חרדה, וגם איתה אני לומד להיות.

להגיד שאני מנסה הכי טוב, ואין לי ידיעה מושלמת של פתרון חיצוני שיסדר את הבריאות.

אני במסע, בתהליך, בדרך, לומד מכל פניה, מכל צעד.

אני אף פעם לא טועה, אני רק לומד.


בעיקר לומד איך לרכך פחד, איך לתקשר עם חלקים בי שבמצוקה, בדאגה.

חלקים רכים ואהובים, שרוצים להישמע, להיראות, להיות מוחזקים.

האוכל הוא רק דוגמא אחת לרבדים שונים בחיי שדרכם יכול לראות אותי.

לגלות דרכם חמלה, הבנה, סליחה, קבלה.


פעמים רבות הרגשתי קורבן לגבי המחלה, הקושי סביב האוכל והחרדה, ועדיין מרגיש לרגעים.

אבל כבר יש גם הרגשה של הכרת תודה.

שבלי כל זה, לא הייתה לי ההזדמנות והאפשרות לפגוש את כל הצדדים והמרחבים הפנימיים שהיו נשארים דחוקים ומוסתרים.

לא הייתי זוכה לאהוב, לחמול, לפגוש באינטימיות, את התנועות, היופי, העולמות והמרחבים של הקיום הזה שמתגלה בזכות התמודדות הזו.


חשוב לי להגיד שאני לא חושב שתזונות שונות, או טיפים בנוגע לאיך לאכול נכון יש בהן משהו שגוי או רע.

זה פשוט כל כך תלוי מאיזה מקום שומעים ומיישמים אותן..


אני מקווה שהפוסט הזה יאיר לאנשים שמתמודדים עם דברים דומים.

אולי ירכך מהבושה ויביא כוחות ודרך להסתכל על התמודדות.


אפשר לשתף אותו באהבה.


אם אתם מזדהים, ואולי מתמודדים עם משהו דומה, מוזמנים בשמחה לפנות אלי, לשתף, להתייעץ.

נדבר על מה שאתם עוברים ומאמין שיהיה לי מה לתת ❤️


אם מכירים מי שיתרם מהפוסט, שתפו אותם 🙏

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Komentarze


bottom of page