top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

נעל שעוזרת לי ללמוד שוב להרגיש

אני עדיין, וכל הזמן ממשיך ללמוד

איך לפגוש את החוויה שמתעוררת בי במצבים מציפים ומאתגרים


ולא תמיד זה מתאפשר

אבל כבר מכיר את הדרך

ובאיזה שלב, כשאני מבין שאני לא בכיוון

אני שוב בוחר בה

והיא מביאה אותי הביתה

משחררת לחופשי


לדוגמא, קניתי לפני כמה ימים נעליים חדשות

תמיד היה לי אתגר עם החלטות

גם בעבר וגם בהווה

לקנות משהו חדש מעורר אצלי הרבה

זוכר גם בילדות שללכת עם ההורים לקניות היה תמיד נגמר באיזה פיצוץ


עורך השוואות

ומחקר מקיף

מתח לפני ותוך כדי

וגם אחרי הקנייה ספקות

אולי להחליף אולי להחזיר


ומלא פעולות קטנות וגדולות שנובעות מהמתח הזה


ומגיע רגע שהכל כבר מצומצם וסגור

שזה כבר מרגיש כל כך מוכר, מעייף

ונזכר שיש דרך אחרת

שעדיף לפגוש את המתח שיש שם

ולא לברוח ממנו ולפעול אותו החוצה


לא להסתכל פעם נוספת על חוות דעת על הנעל שקניתי

ועל זו האחרת שחשבתי לקנות





מבין שזה לא באמת קשור לעכשיו, לסיטואציה הזו

שזו חוויה עמוקה מהעבר שמתגלה בהווה

זה לא הנעליים

הן רק מה שמציף, רק הטריגר


ואני יכול להתעסק בהן ולפעול את הדפוס

ובכך לחזק אותו

או לנסות משהו אחר


באמת להרגיש את החוויה שרוצה להגיע

זה לא קל!

אני כל כך רוצה לדעת אם קניתי את הנעליים הנכונות והכי טובות

שאם אדע, שהם באמת הבחירה הטובה

זה מה שיעשה לי שקט ונעים


אבל זה רק הדפוס שמדבר

שנמנע מלהרגיש

שרוצה לפתור כדי לא להרגיש!


אז להתנתק מהסיפור

זה כמו לצאת מביצה טובענית, או ים שסוחף

זה מרגיש בלתי אפשרי

שדרוש כל כך הרבה מאמץ כדי לצאת מזה


אבל האמת היא שזה להיפך

כל מאבק ופעולה רק גורמות לזה להימשך

לטבוע, לשקוע עוד ועוד

בעצם זה להפסיק כל מאמץ

להפסיק לנסות להיחלץ, לשנות, לתקן


להרפות ולראות באמת את המצב

את החוויה הפנימית

לשחרר שליטה ולהסכים להילקח לאן שהרגש והחוויה מובילה


זה תמיד למקום טוב יותר וחופשי יותר

לריפוי ושחרור


אפילו אם זה מרגיש שזה הכי מפחיד ויוביל לאסון

אין דרך אחרת

וכל פעולה מהמקום המופעל רק תשקיע עוד יותר בבוץ


ואם אני באמת מרפה

הביצה תפלוט אותי החוצה

הים יקח אותי בחזרה לחוף


אפילו שהמיינד רק יראה תרחישי אימים

כי זה מה שהוא מכיר ועל זה מתבסס

כי לא חווה עוד משהו אחר, רק משחזר


מסכים לרגע להישאר עם הנעליים שבחרתי

בלי לזוז מזה

ולראות מה עולה

מה מתקיים

בגוף


כן, הכל זועק שזה מסוכן

אבל יש בי גם מקום שמכיר את הדרך ויודע שזה הכיוון

לתת לגל לקחת אותי ולהפסיק להתנגד

ואז הגל חולף ומשחרר


ועכשיו מהמקום הזה יכול לבחור גם להחליף את הנעל

אבל זה יהיה ממקום אחר

נוכח ושקט וקשוב


ובכל פעם שיתעורר מתח

אהיה שם שוב

לא מתוך מאבק

אלא כדי לעשות מקום לחוויה שמבקשת להיחשף ולהשתחרר


והחשיבה תמשיך לנסות להחזיר את השליטה אליה

׳׳רגע, בוא נחשוב על זה רק עוד רגע,

עוד קצת

באמת שעוד רגע ונגיע לאיזה פתרון

רק עוד קצת נחשוב, נשווה, נבין, נדאג

זה בטוח יעזור!!׳׳


עם הזמן רואים את הטריקים האלו

ויודעים שדרך שם שום דבר חדש לא יקרה

אף פעם

זה רק עוד מהדפוס, מהמעגל והלופ

אין שם באמת יציאה

רק שלטי יציאה עם מבוי סתום מאחוריהם


היציאה היא דרך רובד אחר לגמרי

כמו המשפט המפורסם של איינשטיין שאי אפשר לפתור בעיה באותה רמה שהיא נמצאת

אז צריך לעבור רמה

והיא לא רחוקה

והיא לא משהו שצריך ליצור או להשיג

היא תמיד כאן

פשוט לא שמים לב אליה


הגוף הזה שיושב ונושם בכל רגע

להפנות את הקשב אליו במקום לעוד מחשבות אינסופיות


הגוף כשמתפנים אליו

יודע מה לעשות

רק לא להפריע

תראו כמה הוא יודע כבר לבד

לנשום, לראות, לטעום, לשמוע, לעכל, להזרים


הוא גם יודע לשחרר מתחים, רגשות, נוקשויות

זו רק הלפיתה של המיינד והמחשבות

שלא מאפשרות לו


לתת זמן לגוף להתאוורר, להסיר ולקלף את מה שמיותר

מתחילה זרימה נעימה של חיים פנימיים, מעמיקה הנשימה


זה מה שקורה כשמפנים לגוף את תשומת הלב

לאורך זמן, בלי לקפוץ בחזרה לחשיבה כל פעם כשהיא מנסה שוב לתפוס את הפיקוד

עד שיש שקט, רווחה ובהירות


מפסיקים לגעת במים

והאגם פשוט נהיה שקט מעצמו

זה הטבע שלו


בתהליכים ומפגשים בהם אני מלווה אנשים, זה מה שקורה שוב ושוב

מבלבול, מצוקה ואי שקט

אל נוכחות פשוטה

ערה וחופשיה

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page