top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

משכיב את הילדון המתוק לישון


היה לנו יום נפלא ביחד, עם חברים, ואז שנינו לבד

כל כך התרגשתי ממנו, מהאהבה שלי אליו

התחבקנו ושיחקנו ודיברנו וטיילנו





והגיע זמן השינה

והילד לא נרדם!


ואני כבר שעה בחדר איתו

והוא מקשקש

ושם לי רגליים על הראש

ולרגעים זה חמוד ומצחיק


אבל די

כבר רוצה להתפנות

רגע לעצמי אחרי יום ארוך

לפני שאני מארח מפגש של מדיטציה בזום

שתהיה לי שניה


והוא עוד מתגלגל

ואני קם כי חושב שהוא נרדם

והוא קורא לי אבא בוא..


ואוי נו כבר..

מרגיש את העצבים נבנים.

כועס עליו שהוא לא נרדם

ואומר לו

׳׳סוף! די כבר מאוחר, לך לישון..׳׳


ובאותו הזמן מבין שזה די מצחיק להגיד לילד

לך לישון כבר

ושהוא פשוט ירדם כשהוא ירדם

זה לא רובוט..


אבל העצבים מוציאים ממני משפטים כאלו לפעמים


ואני שם לב

שבכלל יש בתוכי ילד במצוקה

שמרגיש חנוק

ונזקק


שרוצה משהו שהוא כרגע לא מקבל

וזה ממש קשה לו

והוא מאבד סבלנות

ומתחיל לכעוס ולהתרעם


הפעם לשמחתי אני מודע


אז במקום להתעסק בו וברצון שכבר ירדם

אני עם הילד שבי ואיתי

שם לב לאנרגיה המבעבעת

ועושה לה מקום

מקשיב

מרכך

שוהה איתה


והיא מספרת כמה שנמאס לה והיא רוצה כבר ללכת

ולעשות משהו אחר

ושזה מעצבן ותוקע כל הסיפור הזה

ואיזה ילד נודניק

ושעוד רגע אתפוצץ ואתפרץ

וחבל שנתנו לו לישון את השנ׳׳צ הזה

וזו פעם אחרונה שזה קורה, באמת

ושאי אפשר ככה יותר


ויש רגעים כאלו

כשאני מפספס אותי ואת הילד הזה בי

ולא מקשיב פנימה

ואז זה יוצא החוצה על האחר

כשמה שהוא עושה לא מסתדר לי עם מה שאני רוצה


ושמח שעכשיו זה לא קורה

ומרגיש גאה, ועוצמתי

פשוט מזה שאני איתי

ולא פועל החוצה את המצוקה


וכשאני ככה איתי

זה מאפשר לי גם לראות אותו

שהוא פשוט לא נרדם

ואין מה לכעוס, ושזה גם לא הגיוני

ושאני פשוט אהיה איתו ואיתי

ברכות ונוכחות, כמה שצריך


ולא עובר הרבה זמן

והנה הוא כבר נרדם, המתוק הזה


ואני,

מתעורר

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


bottom of page