top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

מפגש עם חרטה

רגש שמלווה באינסוף סיפורים... כל פעם מגיע בתחפושת אחרת. תחושת בהלה ומועקה ששנים אני מתעורר אליה בבוקר, תקופות שזה יותר נוכח ותקופות שיותר. למה לא, חבל שלא, היית צריך, איך יכולת, איך פספסת, איך לא ראית, איך לא עשית. הרבה מהפעמים ביחד עם הלקאה עצמית שמוסיפה את הפלפל שלה לתבשיל הכואב.. משם הדרך לייאוש ודכאון קצרה מאוד ושוב צורות שונות של חשיבה שעולות.. עכשיו הכל אבוד, כבר לעולם לא יקרה, כבר אין סיכוי, עדיף פשוט לוותר על הכל, לא יצא ממך ומהחיים האלו כלום. למה זה טוב? כמובן שתמיד ידעתי שאין בזה טעם, שזה רק כואב, שזה לא עוזר בשום צורה לחיי כרגע. ההבנה הזו מהראש שלי ואנשים אחרים שראו אותי בסבל שלי וניסו להקל לא שחררה אותי מזה בשום צורה. בכל הכוחות שלי ניסיתי להיאבק ולהתנגד למחשבות ותחושות האלו. ניסיתי אינספור פעולות ושינויים כדי להשקיט או לרצות את הקולות האלו בתוכי. רק תעזבו אותי כבר בשקט! מאמללים אותי, לא נותנים לי לראות את מה שיש, מחסיר בגללם שעות שינה ושעות ערות יקרות, לא מאפשרים לי להיות פנוי לחיות ולראות את האחר שלצידי. רק תעופו כבר והכל יהיה בסדר... אוכל אולי לנשום ולהנות מחיי כמו שהם.

שוב מתעורר בבהלה ב5 בבוקר. הפעם הסיפור נוגע בבית שהייתי אמור לעבור לגור בו ובסוף זה לא הסתדר. מחשבות על למה זה לא עבד וכמה חבל, שהבית שיש עכשיו קטן ומידי ואם רק הייתי עובר לאחר היה יכול להיות טוב. עוד סיפור על בת זוג וחרטות על איך הייתי בקשר באופן לא מלא ולא נוכח ולכן הוא נגמר. זו התחפושת היום. מזהה שאני מכיר את הדפוס הזה כבר שנים והוא תמיד מתחפש אחרת, במה שרלוונטי כרגע, וכך שוב אני מתיישב בקהל ומאמין שההצגה היא המציאות. מיד עולה התנגדות, כאב, רצון שהרגשות והמחשבות האלו יעלמו. נכנסן לדיאלוג איתן.. האם הייתי יכול לעשות אחרת, למה לא עשיתי אחרת, מנסה לשחזר בדיוק מה היה ובאילו רגעים היתה הזדמנות שמשהו אחר יקרה ופספסתי אותן, ושאם זה רק היה עכשיו הייתי עושה אחרת והיה לי עכשיו את מה שאני רוצה. וגם.. רק רוצה לחזור לישון, להיות תקוע עכשיו עד הבוקר עם הדבר הזה.. סיוט, גיהינום...

היום התעורר בי גם קול אחר.. בשבועות האחרונים רואה שאין לי לאן לברוח מעצמי.. באלכוהול וסמים אני לא משתמש, אין לי בת זוג, לטוס לחופשה לא מעניין אותי כרגע, שיחות עם חברים, מטפלים, סדרות בנטפליקס, כל אלה רק מעכבים את המפגש עם הכאב אך לא פותרים אותו, הוא ממשיך לחזור. הבריחה העיקרית שלי היא למחשבות... על העבר או העתיד, וגם מזו אני מתעייף לאחרונה.

מתוך ההבנה הזו משהו אחר התעורר.. קול שאמר ׳׳חרטה, יש לך מקום בתוכי עכשיו. את יכולה להיות כאן. מצידי את יכולה אפילו להישאר כאן לנצח, כמה זמן שאת רוצה, זה בסדר מבחינתי׳׳. אני גם לא ממהר לחזור לישון, גם אם לא אשן יותר הבוקר. אין לי משהו חשוב יותר לעשות מאשר להרגיש אותך ולפגוש אותך. לא ניסיתי להבין מה קורה, רק להרגיש, לתת לחרטה, לפחד, לבהלה לבטא את עצמם. פתאום, בפעם הראשונה, היה מספיק אמון והיא התחילה להראות את עצמה באמת... התגלה לי שהחרטה היא בכלל מכסה על דאגה ופחד עמוקים מאוד. מקום בתוכי שכל כך רוצה ומקווה שיהיה טוב, ודואג מאוד שלא יהיה. שהחרטה היא צורה של התמודדות עם הפחד.. פחד מהעתיד, שדברים לא יסתדרו. שלא יהיה לי את מה שאני רוצה, שלא יהיה מספיק. הפחד שעלה היה חזק. הגוף קפא, רעד, תחושות מחנק. ועם זאת היתה גם תחושה של הרפיה ורכות, שאין יותר מאבק... שאני יכול להיות עם הפחד, והחרטה סוף סוף יכולה לנוח מתפקידה של ניהול ושליטה בפחד הזה.

מבין כמה שהיא חיכתה לזה :)


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page