top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

על תרגול מודעות כשהדגש הוא המודעות עצמה


האמת שתרגול מודעות הוא מאוד פשוט, ולא דורש הרבה. הוא מאתגר בהתחלה, אבל רק בגלל שלא מורגלים בכך. כמו שמאתגר להתחיל הרגל של לרוץ בכל בוקר. התרגול הוא פשוט לשים לב לכך שברגע הזה אנו ערים ומודעים. להיזכר במה שכבר קורה עכשיו. להכיר בכך שברגע הזה משהו קרה. יושבים, קוראים, נושמים, אוכלים, קמים, רואים, שומעים. אין רגע שבו אין שום דבר. לכן אין רגע שאי אפשר לשים לב למה שקורה. המודעות היא זו שיודעת. אז צריך לזכור אותה ואז יודעים. כאשר אנו ערים למשהו זה אומר שאנו גם ערים לעובדה שיש מודעות. בגלל שהיא זו שמודעת וערה. לכן הדבר היחיד שיש לעשות, הוא להיזכר במודעות. לא צריך להתרכז, להתאמץ, ליצור או להגיע לחוויה מסוימת, לא צריך להפסיק חוויה שקיימת. לא הולכים לשום מקום. רק לראות את מה שקיים פה כאן ועכשיו, ואת זה שאנו ערים אליו. אתם שמים לב שאתם רואים? זה התרגול. ערים לכך שאתם נושמים? זה התרגול.ֿ מודעים לגוף שלכם עכשיו יושב או עומד, או שוכב? זה התרגול. כל התרגול הוא לחזור ולשים לב למודעות והיא תדאג לכל השאר. לשים לב ששכחתם אותה, ולחזור אליה. אין צורך להוסיף על כך דבר. בכל רגע כזה של תשומת לב המודעות מתחזקת. כל פעם ששמים לב אליה. ככל שהיא מתחזקת ותופסת מומנטום היא תהיה זמינה יותר מהזמן. יותר בקדמת החוויה. וזה טוב שהיא שם!

במודעות יש חכמה וחמלה באופן טבעי. אלו לא איכויות שצריך להמציא ולפתח. הן תמיד שם, פשוט מוסתרות מתחת לכל הפחדים, הרעיונות, ואינספור מחשבות. ברגע של מודעות האיכויות המיטיבות מתגלות ומתחזקות, ואז אנו גם סומכים עליהן יותר. מעניין וחשוב לזכור, שאנו לא עושים חכמה וחמלה - הן פשוט שם! אנו גם לא עושים מודעות - היא פשוט שם! וזה לא שיש זמן שהמודעות לא שם. היא תמיד שם. בכל רגע בחיינו היא היתה שם. רק שלא שמים לב אליה. שוכחים אותה. אבל ברגע שנזכרים זה נהיה מאוד ברור שהיא תמיד היתה, יש בה משהו כל כך מוכר ואינטימי. רק צריך להיזכר בה, שהיא קיימת. כמה פשוט. ברגע שרואים שהיא שם, אז החכמה והחמלה זמינות בזכותה.

מכירים את הרגעים אחרי שהגבתם ופעלתם, ואז אומרים לעצמכם, למה עשיתי את זה? אני יודע אחרת. אני רוצה לפעול אחרת. פשוט לא הייתה מודעות, אז לא הייתה בחירה והחכמה והחמלה לא היו נגישות לנו. אני מאמין שאנו באמת יודעים אחרת, אולי לא אנחנו, אבל יש מקום שיודע, המקום הער בתוכנו. יש רגעי ביניים, שבהם מופעלים ופועלים, המודעות שם ורואים הכל בבירור, אבל היא עוד לא מספיק חזקה מול הרגשות והרעיונות. יודעים בבירור שיש אפשרות אחרת, אבל עדיין הכוחות חזקים, ולא מצליחים לפעול בצורה שאנו רוצים. עם הזמן המודעות תתחזק, מתוך ההיזכרות בה שוב ושוב. עם המודעות החכמה יותר זמינה ובסוף נפעל אחרת בסיטואציה, לא כי ניסינו להשתפר, אלא כי המודעות התחזקה.

בעיני זה תהליך ארוך והדרגתי. קשה להבחין בהתקדמות אם בכלל. כן אפשר לשים לב לשינוי בדיעבד. המוטיבציה להמשיך להיות ער למודעות היא מההבדל בחוויה ברגעים בהם אני ער לבין הרגעים שלא. ההבדל עם הזמן נהיה גדול וברור. ברור אילו רגעים יותר מיטיבים איתי ועם הסביבה שלי. לכן אני ממשיך. חוץ מזה שזה מסקרן מאוד ומסתורי להיות ער למה שער. אלה רגעים של עצירה מוחלטת של כל מה שידוע, פשוט להיות עם פה פעור מול המסתורין של הקיום. תהליך קסום ומופלא, עם הרבה קושי ואתגר בלפגוש את כל מה שחוסם את הערות והמודעות, כל מה שהצטבר בשנים רבות של הירדמות וחיים מתוך חלימה ודמיון. כל רגע של נוכחות ומודעות שווה את זה - כל פעם מחדש. לגעת באמת של הרגע, בפשטות הזו.

נפלא ומשחרר להבין שהתפקיד היחיד שלי בסיפור הזה הוא להיזכר במה שכבר כאן. לא לשנות, לתקן, להשתפר, להתמיר, להתעלות, להילחם וכולי. רק להתעורר ולהיזכר בחוויה הפשוטה שקיימת כאן בכל מקרה מעצמה. מעלה חיוך ושמחה, להיות במודעות!


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page