top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

מחיאת כף יד אחת - משפטים עוצרים ומעוררים



מכירים את הרגעים שבהם המחשבות לרגע עוצרות? חושב שכולם מכירים אותם, אבל אולי לא נותנים להם חשיבות מיוחדת. רגעים שבהם אנו נספגים בחוויה כל כולנו. פתאום לראות שקיעה יפה, נוף מרהיב, חיבור עם אדם אחר, במיניות, כששומעים מוסיקה, בריקוד, מדיטציה ועוד… הרגעים האלו מעניינים אותי, מה המהות שלהם, מה קורה שם? בעיני אלו רגעים מאוד מיוחדים וחשובים. כאשר לכמה רגעים יש חוויה ישירה שאינה עוברת דרך הפילטר של החשיבה. המקום שמודד, בוחן, משווה, מקטלג, מתכנן, דואג, מצפה, וכולי. רגע שבו יש פשוט את מה שיש.

במהלך השנים אספתי והמצאתי כל מיני משפטים ושאלות שיש להן את הפוטנציאל לעצור לרגע, או לראות מעבר למיסוך של המחשבות. האמרות והשאלות הן כלי, כמו מדיטציה, יוגה וכולי, הן האצבע שמצביעה אל הירח. הירח הוא העניין, לא האצבע. לכן לא צריך להבין או או שתהיה להן תשובה. האמת שאפילו בדיוק להיפך, בגלל שהן בלתי ניתנות להבנה זה מה שעוצר לרגע את השכל, כי זה מביא אותו לסף, כמו לפי התהום שמעבר אליה הוא כבר לא יודע, זה מעבר לידע של החשיבה. כשקוראים משפט כזה לרגע נשהה או לא נתייחס לתשובה השכלתי האוטומטית. נסכים לא לדעת ולתת לתשובה שהיא חווייתית ולא מילולית אפשרות להתגלות. זה אומר שאנחנו לרגע לא מסתמכים על ידע חיצוני ומשני, מה שלמדנו, שמענו ממישהו, קראנו בספר, אפילו לא על זיכרון של חוויות שלנו מהעבר. מסתמכים רק על עצמנו והחוויה ברגע הזה. על ידע ראשוני ואישי.

זה אחד מסגנונות התרגול בזן בודהיזם, הנקרא ׳קואן׳. המורה נותן לתלמיד חידה או שאלה, והתלמיד לועס אותה עד שמגיע לתובנה. כשהתובנה היא לא תשובה שכלית, אלא מפגש ישיר עם חוויה. כל עוד התשובה שכלית, רציונלית, ליניארית, אנו בעצם עוד בחשיבה. שני קואנים מפורסמים שאני אוהב הם (בתרגום חופשי ואישי): ׳׳מה הצליל של מחיאת כף יד אחת?׳׳ ׳׳איך נראית לפני שנולדת?׳׳

במרחב הזה שנפתח כשהשכל נעצר יכול להידמות שאין כלום. שזה ריק, כלום, רגע חסר משמעות. מצד שני גם יכול להיות מצב שמהלל והופך את הרגע הזה למשהו מיוחד מאוד שקשה להגיע אליו והוא חד פעמי ויצרו אותו תנאים מסויימים. אז זה לא כלום, זה פשוט לא מה שאנו רגילים לשים לב אליו. מנגד זו גם אינה חוויה אקסטטית, מרגשת באופן מיוחד וחד פעמית. זה דווקא הכי פשוט, רגיל, שקט, לגמרי מובן מאליו, חוויה של להיות ער ונוכח. חוויות אקסטטיות ותרגולים מסויימים יכולים לחשוף את המרחב הזה, אבל הם לא המרחב עצמו. מה שאני מגלה שנחשף שם זה הטבע שלנו, המודעות הערה שהיא ללא הגדרה, פתוחה וקולטת. הטבע השליו והמאושר שתמיד נמצא ברקע, ובגלל העיסוק המתמיד במחשבות פשוט לא שמים לב אליו. מתארים את טבע התודעה כשמיים בהירים שהמחשבות ושאר החוויות שעוברות בה הם כמו עננים. העננים לעולם אינם משפיעים על השמיים, רק מסתירים אותם. ברגעים כאלו שהמחשבות לרגע נעלמות, אפשר לראות את השמיים שתמיד שם מבעד לעננים, ואז גם ניתן לחוות את האיכויות של התודעה באופן ישיר. במרחב הזה אין מגבלות, נכון ולא נכון, יפה ומכוער, אני ואחר, אין דואליות. כמו במשפט מהשיר של רומי - ׳׳הָלְאָה, מֵעֵבֶר לַטּוֹב וְלָרַע, יֵשׁ שָׂדֶה. אֶפְגּשׁ אוֹתְךָ שָׁם׳׳. מה שאני חוקר, מתנסה וגם מתפלא ממנו, היא האפשרות לעודד את החשיפה לשדה הזה בצורות שונות. מה שמציג כאן בפוסט זו דרך אחת, בעזרת אותן אמרות ושאלות.

בשלב מסויים כשהמרחב של המודעות ברור יותר כבר אין צורך בשאלות האלו, ואפשר לגשת אליו באופן ישיר. בעצם משתמשים בשאלות, שהן גם מחשבות, בשביל להגיע אל מעבר להן. רנג׳יט מהאראג׳, שהיה מורה אי שניות בהודו, הגדיר זאת כך: ׳להשתמש בקוץ בשביל להוציא קוץ אחר, ואז לזרוק את שניהם׳. מה שגם אומר, שברגע שמגיעים לאותו שדה, אפשר לעצור הכל ורק לשהות שם, לא צריך להמשיך לשאול או לעשות דבר, אפשר לנוח.

אשתף בכמה אמרות ושאלות, את רובן אספתי בדרך מכל מיני מקורות, חלקן המצאתי. יש לקרוא אותן בנחת, ללא מאמץ, ובעיקר ללא ציפיה (מספיק לזהות את הציפיות אם יש), וגם עדיף שלא ברגע שיש הרבה מתח והסחות. לתת לכל משפט להדהד בנו, ולראות מה קורה. אשמח גם שתחלקו בתגובות במשפטים ושאלות אשר אתם המצאתם או נתקלתם בהם.

דוגמאות לאמרות ושאלות שעוצרות ומעוררות:

מה רואה? מה שומע? מה ער לרגע הזה?

קודם כל משהו כאן קיים וער.

ממה עשויה החוויה?

אם זה הרגע האחרון של חיי, איך אני רוצה להיות בו?

מי אהיה אחרי המוות?

מה לא זז?

מה זה שמתעורר בבוקר ונרדם בלילה?

מה קיים מעבר/מחוץ/מתחת למחשבות שלי?

רק המודעות מודעת.

איך אני נראה בלי להסתכל במראה או לדמיין את עצמי מהזכרון?

איך אני יודע שאני קיים?

אתה מחפש את מה שמחפש.

האם העין יכולה לראות את עצמה?

אם אני חווה את הגוף, האם אני הגוף?

מי אני?

מהו האני?

איפה תשומת הלב שלי עכשיו?

מה אני יכול להגיד על הרגע הזה לא מזכרון ומחשבה?

מה אני יודע בוודאות על מה שקורה עכשיו?

מה המציאות של הרגע הזה?

תראה לי תמונה של ה׳אני׳ שלך.

איך האני שלך נראה? איזה צבע, צורה, גודל יש לו?

מתי המחשבות קורות? איפה המחשבות קורות?

מהו העולם מחוץ לתפיסה שלנו אותו?

האם אני חווה עיניים או ראיה? אזניים או שמיעה?

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page