top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

מודעות של כלב

מבקר אצל ההורים ולקחתי את הכלב שלהם לגינת הכלבים.

מסתכל עליו מרחרח, מסתכל, חופר, רץ

חושב איך זה לחוות את העולם כמו שהוא חווה אותו.


זה לוקח אותי אל תחושת המודעות.

שיש משהו שיודע את החוויה שלו, כמו שאצלי יש את מה שיודע את החוויה שלי.


החוויה עצמה שונה, ואין לי יכולת לדעת מה שלו.

של ריחות חדים, של ראיה אחרת, של מחשבות מסוג שונה לגמרי.

אפשרי רק לדמיין ולשער ולבנות אולי מודל של זה, אבל זו לא באמת החוויה שלו.


אבל מה שכן אפשר לדעת

זה שהמודעות שם שיודעת את החוויה השונה, חייבת להיות אותה המודעות.

כי היא חסרת מאפיינים לחלוטין, וגם פה אצלי.

היא רק ערה למאפיינים.


וכמה דברים חסרי מאפיינים יכולים להיות?

רק אחד!





הריק המלא הזה, שנמצא במהות של כל דבר, שקולט, שער

זו הזהות שלי, ושל הכלב שלנו צ׳ייסר.

ושל האישה שנכנסה עכשיו לגינת הכלבים.

והיא יודעת את הגוף, המחשבות, הרגשות והסיפורים.

וכל הדברים האלו תמיד שונים בין כל האנשים, וגם בי בכל רגע.


והם רק השכבה החיצונית, ולרוב שם אני נמצא וחושב שזה הבית, ומשם אני גם מתקשר עם האחר. ואז זה תמיד מרגיש נפרד ושונה, ושיש זרות ומרחק, כשמנסים להיפגש דרכם.


אבל לרגעים נזכר שזה לא מי שאני, וזה לא מי שהאחר.

זה רק מה שאנו ערים אליו.


להיפגש עם המהות העמוקה, החופשיה, ומתוכה להיפגש עם אותה מהות בכלב, אדם, עץ..

זה קסם ופלא, אינטימיות וקרבה שאין בה נפרדות.


זה שלום


ובעיני זו הדרך לשלום, להיזכר במכנה המשותף שאנחנו

מודעות ערה ואוהבת ❤️👁

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Commentaires

Les commentaires n'ont pas pu être chargés.
Il semble qu'un problème technique est survenu. Veuillez essayer de vous reconnecter ou d'actualiser la page.
bottom of page