top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

מה שאינו ניתן להכחדה

קראתי משפט הבוקר מהספר כשהדברים מתפרקים.


את הספר השאלתי מעדי, חברה טובה מהיישוב שגר בו, שכרגע חטופה בעזה.

יש לי פתק בטלפון שמזכיר לי להחזיר לה את הספר, כי הוא יקר לה, והיא ביקשה שלא אשכח.

מחכה שתחזור כדי להשיב לה אותו. ומחכה גם לכל שאר משפחתה, ולכל מי ששם.

הפוסט הזה לא קשור למצב או למלחמה באופן ישיר,

אבל מאמין שאם ההבנות שבו היו נחלת הכלל, כן היה יותר שלום פנימי וחיצוני בעולם.





המשפט שקראתי עזר לי להבין עוד מהסיבות שכותב כאן, ובכלל על הדרך שלי בחיים:


׳׳רק במידה שבה אנו חושפים את עצמנו עוד ועוד, עד להכחדה, יכול הדבר שאין להשמידו להימצא בתוכנו׳׳


ככל שאני מגונן על עצמי

מסתיר, לא אמיתי

ככה אני פחות חופשי

יותר מתנהל מזיוף, והצגה


ככל שחושף אני משתחרר


כי כל מה שאני יכול לחשוף, זה את כל מה שאני לא באמת

את הדפוסים, ההגנות, המורכבות, המחשבות, קולות שונים, דמויות בתוכי


ומה שנשאר אחרי שאני אומר הכל

זו פשטות שקטה

וכבר פחות מזוהה עם השאר


ככל שאני צריך לגונן על עצמי

ככה אני מפריד את עצמי מאחרים

שומר על מקומות בי שחושב שהם לא ראויים


ובעיקר שומר על עצמי מלהרגיש דברים שלא רוצה להרגיש

כמו פחד

כאב

בושה

אשמה


הבריחה הזו מלהרגיש גורמת לי לא לקחת אחריות על נושאים מאוד חשובים בחיים

מפחד להתעסק בצד הכלכלי והמקצועי

כי אולי ארגיש שאני כשלון

לא מסתכל על הדפוסים שלי בזוגיות

כי זה מפחיד אותי לדעת מה אגלה שם על עצמי

כשמשהו מתעורר מתעסק בסיפורים על עצמי ועל אחרים

על איך שאני או הם כאלו ואחרים, ובגלל זה דברים כמו שהם


ככה נשאר קורבן ותקוע


והחשיפה זו של כל החלקים אל האור של עיניים של אחרים

מכחידה את ההגנות ששומרות


החלקים שמתבייש בהם עצמם

אין איתם שום בעיה כשלעצמם

פשוט כל מיני ביטויים שבי


אבל ההגנות שמחזיקות הכל בפנים ולא נותנות לשום דבר לזוז

מהפחד שיראו, או מהפחד לפגוש את הרגשות שיעלו

הן אלו שתוקעות


והיופי הוא שגם בהן אפשר להכיר, ולחשוף אותן גם לאור המודעות שלי ושל אחרים


ואז גם הן נהיות חמודות, לא מאיימות, ומגלים שאין סיבה אמיתית

שהן אלו שינהלו לי את החיים


לא שזה קל

לפעמים זה מפחיד פחד מוות


כי יש מקומות שמעולם לא נחשפו, שעוד לא הרגישו בטוחים מספיק

ועדיין חושדים שאם יחשפו, יקרה דבר נורא


מקומות ששנים ההגנות אומרות לנו שיש שם מפלצת אדירה ומפחידה

שתחסל אותנו ברגע שנתקרב

והאמנו להן

בלי שאפילו באמת בדקנו מה יש שם


כי מי ילך לבדוק מקום כזה ששנים יש אגדות שיש שם מפלצות איומות!

רק משוגע מידי

או אמיץ מידי


או מי שמרגיש שהמרחב שבו הוא חי, נהיה קטן ומצומצם מידי

חנוק


ואין כבר ברירה אלא להעיז ולראות מה יש מאחורי החומה הזו

גם אם זה אומר להסתכן ממש

גם אם יש שם מפלצת

גם אם זה מרגיש שזה יביא להכחדה שלי


רק שזה אף פעם לא

זה רק מביא להכחדה של מה שאני לא

של כל מה ששומר ולא נותן לי להרגיש ולהיות

מי שאני באמת


הדבר היחיד שאינו ניתן להכחדה

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page