top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

לכתוב את מה שיש

אז לא כתבתי פה איזה זמן, לא כזה הרבה.. אולי שבוע.

לפעמים נכנס לתקופה כזו, שאין לי השראה.

פתוחים לי בדפדפן המון פוסטים שהתחלתי לכתוב, אבל לא מתחשק לי להסתכל עליהם אפילו.

הכל נראה לא מספיק קשור ומעניין, וגם חוזר על עצמו.


מתווסף לכך העובדה ששני פוסטים אחרונים שעשיתי לא קיבלו כמעט תשומת לב, והמוטיבציה עוד יותר יורדת.


ובכלל מעין דכדוך כללי.

בקרים בודדים שעולה בהם כאב.

מחשבות על העבר וייאוש מהעתיד.

תנועה כזו בין זה שהכל כבר אבוד ואין לי סיכוי, בן 39 ומה כבר עשיתי בחיים האלו, ומאוחר מידי ממש.

לא חסכתי בכלל, אני עוד לא איפה שרוצה להיות, ועוד..


לבין תקווה ומלאות והודיה על מה שיש ותנועה שבאה ממקום שיודע שהכל עוד פתוח.

שהמחשבות על העבר והייאוש רק משאירים אותי במקום כואב ומעייף..

דברים מתבהרים ומתמלא בהשראה וכוחות.


זה ככה נע בין השניים שוב ושוב.


כשנפגשתי עם חבר לפני כמה שבועות, וסיפרתי לו על חלק מהתחושות שלי, הוא אמר לי, לפחות יש לך שיער!

הוא עם קרחת כבר הרבה שנים, ואמר בחשיפות שאחד הדברים הראשונים שחשב כשראה אותי זה, איזה בר מזל הוא שעוד יש לו שיער! קינא בי וזה מיד משליך שיותר טוב לי בחיים כי יש לי שיער.

אני קינאתי בזה שהם בונים בית במקום ממש מקסים, והם ביחד בזוגיות, כשאני לא.


אז מה אני כבר אכתוב על כל זה? זה סתם, ממש סתם.


בעקבות שיחה עם יועצת ממעוף שהתחלתי ליווי איתה Lihi Raz Duani, שעודדה אותי ברכות פשוט לכתוב על זה, על מה שיש.


והנה אני מנסה את זה, ויש בזה משהו מאוד משחרר ונעים פתאום.

כשהתחלתי לפני 5 דקות זה עדיין הרגיש מאוד כבד.

עכשיו נפתח איזה ביטוי, שאין לו כיוון או מטרה.

לפעמים אני מרגיש שבשביל לכתוב אני צריך לדעת שיש התחלה אמצע וסוף. איזה מהלך, איזו מסקנה וחכמה.





שסתם לכתוב. פשוט את מה שיש. בלי לדעת לאן זה הולך, ואם זה בכלל הולך לאנשהו, מה הטעם?

בסדר לעשות עם עצמי, ככה במחברת שאפילו אני לא חוזר לקרוא בה לעולם.

אבל בשביל עיני אחרים?


זה מה שעוזר לי, ביני לביני, וגם הביטוי החוצה.

פתאום מרגיש שוב יותר חופשי, יותר אוויר נכנס.

כי הסכמתי לבטא בדיוק מהמקום שבו אני נמצא.

בלי לנסות להיות במקום אחר, ובלי לשתוק כשאני חושב שמה שיצא יהיה אולי חסר טעם.


פשוט.. לתאר את מה שקורה. זו בעצם הפעולה שאמורה להיות הכי פשוטה שיש.

להגיד את האמת, להגיד את מה שקורה.

איכשהו זה כל כך לא מובן מאליו.

הנה אני מתאמן על זה.


מי רוצה להצטרף?

פשוט לתאר כאן בתגובות בכמה מילים, משפטים, פסקאות.

את מה שיש אצלך ברגע הזה, בתקופה הזו.

זה משחרר 🙂

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Commenti


bottom of page