top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

להישאר פתוח

היינו בכנרת כל היום

אני והבן שלי עם חברים

שמחתי על הקרבה איתו

להיות ביחד בטבע עם חברים.


אבל..

הוא לא מפסיק להרביץ ולזרוק אבנים על הילדה של החברים..

פעם, ועוד פעם..

כבר מרגיש חוסר אונים, בושה ואשמה..

כעס שמצטבר..

אומר לו שוב ושוב שלא נוגעים בגוף של מישהו אחר בלי רשות, ובטח לא מכאיבים..

בסוף כשכבר זרק אבן לפנים, תפסתי אותו בכוח והושבתי אותו עלי, אמרתי לו שאני כועס ודי!

שהוא לא יוכל להיות לידה יותר ככה, ולקחתי אותו הצידה.


הבנתי שזה לא המהלך הנכון, להרחיק אותו ככה..

אבל לא ידעתי כבר מה לעשות.

חזרנו לשבת עם כולם..

וראיתי איך עם כל פעם כזו, הלב שלי קצת נסגר אליו.

מחשבות חוששות מכך שהילד שלי אלים, וכך הוא גם יהיה.

שאין לי מושג מה לעשות, שמה שאני מנסה לא עוזר.

בושה מול האמא של הילדה, והילדה עצמה..

מה זה הדבר הזה, איך לעצור את זה?

אני לא יכול להרשות שזה מה שיקרה ושזה ימשיך.

מתח ולחץ, ומרחק שגדל מולו.


הלכנו להתנדנד בערסל

הוא עושה לי קו-קו, מבקש שאכסה אותו, ואומר לי לשאול איפה סוּף..

ואני.. הלב שלי כבר קשה

ואני לא כל כך רוצה לצחוק איתו

מעין עמדה שנבנתה, שלא מגיע לו!

לא אשתף איתו יותר פעולה.


אבל כואב לי, כואב לי כל כך. ועצוב..

אני לא רוצה להיות ככה.

הוא הלב שלי הילד הזה, אהוב ליבי.

לא משנה מה עשה ומה יעשה.

מבין שאני תמיד רוצה להיות קרוב אליו, תומך ואוהב.





מצטרף למשחק איתך

בהתחלה זה לא קל ומרגיש מאולץ

אבל הלב לאט לאט מתרכך.

אני בוכה עכשיו..

לראות אותך ככה תמים ויקר, מחייך אלי

אני מסכים להוריד את משקפי הפחד המחנכות

מרגיש את המתח שמתפרק

מבין שהרבה הצטבר, עם כל פעם שהרביץ או עשה משהו שהפעיל אותי

כל פעם כזו משהו התקשח


אני חושב לעצמי..

אתה אהוב שלי, ואני לא אתן לשום דבר להרחיק בינינו..

אבל איך עושים את זה..?

אני לא יודע אם אפילו באמת יכול להבטיח, עם כל מה שהחיים עוד יביאו אלינו.

אין לי כלים או ידע משוכלל, על איך לפעול, מה נכון ומה לא.


אני רק מקווה שהלב שלי תמיד יזכור

את הלב שלך

וכמה שהם זקוקים אחד לשני

ובעיקר כמה שלך זקוק לשלי

שיהיה אוהב, סולח, מקבל, תומך, גמיש


ובעיקר שלא יסגר ויתרחק

כשאתה פועל בצורה שמפעילה אותי

כי אז אתה במצוקה

ובעצם זקוק לי יותר מכל


ואני חושב

מה עוד סוגר לי את הלב?


למה עוד אין לי סובלנות

בתוכי

ובחוץ


נהיה מרוחק, מנתק מגע

הופך להיות דעתן ומחנך

מפריד ויודע


האם אוכל גם שם להתרכך

למצוא את התמימות

שתהיה חבויה עמוק, מתחת למצוקה ונוקשות

מתגוננת מפני כל מה שפגע בה


לזכור שהלבבות שלנו זקוקים אחד לשני

שיהיו פתוחים וסולחים 🤍

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page