top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

להיות בפגיעות

מכירים את זה כשנפגשים עם עם מישהו.י

חבר, בן משפחה, מפגש עם כמה אנשים

אבל אנחנו לא שם באמת

יש דברים שעל הלב

אבל השיחה נשארת על הא ודא

לא נפגשים עם האחר

כי זה פגיע מידי

חשוף מידי להראות איך שאני מרגיש באמת


לא מרגיש מספיק בטוח

דרוך ועל המשמר, בוחן האם זה מרחב שאוכל להיות בו אני

לרוב כשלא מכירים אחרת, מראש מחליטים שלא

בכלל לא להסתכן


לא שכל מפגש עם כל אדם צריך להיות בשיא הפגיעות

בהכרח להגיד לכולם מה עובר עלי

אבל כן שחשוב שתהיה את האפשרות הזו עם אנשים מסויימים

גם אם כמה בודדים


שיהיה את החופש לבחור

עכשיו אני רוצה להראות את הלב שלי

להוריד את ההגנות והחומות

להגיד שאני צריך שיקשיבו, ויהיו איתי


לא רק לספר על הקושי בדיעבד

כמו ׳׳אני עובר תקופה קשה׳׳

׳׳הבוקר היה לי קשה וכואב׳׳

׳׳העניין הזה מטריד אותי׳׳


זה אולי נשמע פגיע, אבל זה עוד לא זה

פגיע זה לחשוף את הדבר שחי בי עכשיו

ממש מתוך הכאב, מתוך שיא הסערה

להראות אותי בזמן שאני הכי רוצה להסתתר

לא מאורגן, לא בשליטה, לא יודע ולא מבין

ללא כל תקווה

גמור, אבוד, לא יכול יותר

רק שיצילו אותי


בדיוק בדיוק שם אני צריך את האחר

הרבה יותר מכשהכל בסדר איתי

הרבה יותר מאשר שכבר הכל נרגע

ואני יכול לספר על מה שקרה





האם יש הסכמה ככה להראות אותי?

אם לא, זה לדון אותי לחיים בבדידות תמידית

גם כשאני עם אנשים, זה לא באמת ביחד

זה רק ליד, במקביל

אף אחד לא באמת רואה אותי

כי אני לא באמת מראה

אף אחד לא מכיר אותי

רק את החזות שאני בוחר להראות

החזות שבטוחה לי, שהיא רק קליפה דקה ממי שאני


הדבר שהכי כואב

הוא שהרבה אנשים בעצמם לא מכירים את עצמם

מעבר לקליפה הזו שהם מראים החוצה!


לא מעיזים בינם לבינם להרגיש

את העולם הפנימי לעומק


וזה כל כך לא מספק

ככה לא באמת להיפגש

לא עם עצמי, ולא עם האחר

נשארים בבדידות אפילו במפגש עם האחר


נשאר טעם מר של פספוס

של לא באמת לקבל את מה שהלב שלי ביקש


אז איך מעיזים?


זה מה שאני עושה בקליניקה

מגלה עם א.נשים את האפשרות להיות בפגיעות

לגלות את העומק שלהם

ולהיות איתו בחשיפות מול האחר


במודעות הולכת וגדלה רואים את כל ההגנות שחוסמות את הביטוי

הגנות שמתבטאות במחשבות, אמונות, בושה, אשמה ועוד..

רואים את הביטויים הפיזיים והרגשיים של ההדחקה וההסתרה

את הנזק שהן עושות לגוף ולנפש בצורות שונות

את החרדות, הדכאון, הבדידות האיומה


לומדים לסמוך שזה אפשרי להם

לחשוף כל פעם עוד קצת

להגיד בזמן אמת את מה שבליבם

בהתחלה איתי

ועם הזמן עם הקרובים אליהם

בבית, בזוגיות, עם הילדים, בעבודה


והחיים ממש משתנים!

כשמראים שוב ושוב

הביטויים והחלקים השונים שלי

מגלים שמותר להם להיות בעולם

שהם יפים, וחשובים

זה הריפוי


וזה הכי מפחיד בעולם

וכל ההגנות צורחות ומופעלות

כל המערכת רק אומרת לא לא לא!


וכל פעם כשזה באמת חשוף

זה מרגיש כמו לקפוץ מצוק

רוצה להגיד שזה נהיה יותר קל עם הזמן

אבל לא בהכרח

פשוט כבר זוכרים, שעשיתי את זה, ושרדתי


ולא רק שרדתי, אלא שסוף סוף קיבלתי

את מה שרציתי שנים

להיות בקרבה

באינטימיות

עם עצמי ועם האחר


לקבל הכרה, קבלה, נראות

למקומות שהסתרתי שנים

שחשבתי שאף אחד לעולם לא יבין ולא יקבל

ששכחתי בעצמי שהם בכלל קיימים


עם הזמן זה נהיה יותר מפחיד לוותר על עצמי

יותר מפחיד להסתתר

מאשר להראות


והדבר הכי מפתיע בכל זה

הוא שכאשר מעיזים לעשות את התנועה הזו בעצמנו

היא משחררת גם את כל מי שסביבנו

הופכים להיות דוגמא לאפשרות הזו

אחרים לומדים בעזרתנו להעיז להיות ולהראות יותר את עצמם

להיות פחות דרוכים, ויותר נוכחים

יותר בטוחים


זה שירות גדול שאפשר לתת

לנו, ולכל היצורים באשר הם

להיות באמת

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page