top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

להחזיק את הלב בעדינות

לראות כמה שהוא כל כך רגיש ננגע מכל דבר מרגיש הכל כל מבט כל מילה מרטיטות אותו בעוצמה


שיש בו צרכים עמוקים שמבקשים הכרה להרגיש בטוח ומוגן מוקשב ונראה אהוב מלווה עטוף נתמך שיהיו איתי בסבלנות ונוכחות, בלי שיש משהו אחר שחשוב יותר שיתלהבו ממני, מכל דבר שעושה שיראו את מי שאני מתחת לכל הקליפות האלו שלא רוצה בהן





דוגמא אחת שמעט מתבייש להודות בה כשאני עם אנשים, בכל פעם שמישהו עומד לדבר יש לי תקווה וכמיהה שידברו עלי, שיזכירו את שמי מילים של אישור והערכה


כל פעם שזה לא קורה, או מתפספס זה מאכזב


וכל פעם כשזה כן קורה הכל נרגע, ומתמלא, והעולם נהיה יפה


כמה זה פגיע להודות ולהכיר בזה בכמה שהלב שלי ננגע ותלוי ורוצה את כל זה


למדתי להדחיק את הצרכים האלו כי כאב כשלא קיבלתי אותם אז התנתקתי מהם


לא שמתי לב שהציפיה הזו תמיד נשארה תקווה, שהקשר שנמצא בו, או זה שכמהה אליו יביא את הריפוי למה שהיה שמצאתי את האדם שיכול סוף סוף לתת מענה לצרכים האלו שמחכים שנים רבות כדי להתמלא ולהראות


אבל במקום ריפוי קורה שחזור כי לא מודע בעצמי לסיבה שנכנסתי לקשר שהיא כדי שהאחר ימלא את הצרכים האלו מבלי שאצטרך להגיד

שזו אפילו חובתו

שאם זה לא קורה אז אני כועס, ומתרחק ולא נותן שום דבר בעצמי כי לא מקבל מתרעם כשמצפים ממני לכל כך הרבה לפחות אני מחזיק הכל ולא מצפה


אבל האמת היא שאני כן זו ציפיה שאי אפשר לכבות אפשר רק להתעלם ממנה לקבור אותה עמוק בפנים והיא כל הזמן עדיין מחכה להזדמנות להראות ולהתמלא מנהלת את החיים מתחת לפני השטח


עד שיש מוכנות לפגוש את הכאב הגדול שנמצא שם כשלא קיבלתי והרגשתי לבד, נטוש, דחוי לא בטוח ולא מוגן


להרגיש את כל זה, ולהכיר בבקשות היפות האלו שאוכל ללכת עם הלב הרגיש הזה בעולם להיות במערכות יחסים שבהן יכול להיות גלוי עם הצרכים האלו, כדי שיהיה בכלל סיכוי שהאחר יוכל לראות אותם ולתת מענה


להודות במצוקה והאכזבה שכל פעם מתעוררת הסגירות והמרחק כשהלב העדין רוצה ולא מקבל


יש איזו עוצמה או כוח מדומים בלהיות חזק בזה שאני לא צריך אפילו לא מרגיש שצריך


תחושת עליונות, מול כל הנזקקים האלו שיעזבו אותי עם כל הדרישות והצרכים האלו שלי אין


העצמאות קיבלה אישור מבחוץ הנה יופי הסתדרת, אתה מתמודד לבד אם מעז להראות שקשה אז להגיד שזה בקטנה, ותכף יעבור הכל בשליטה ואני בסדר עם זה


אבל זו חוזקה שמגיעה מחוסר מוכנות לפגוש בכאב מלהיות תלוי כי זה חשוף ומפחיד מידי זו בעצם חולשה מאוד מאוד גדולה שלא מאפשרת קשר קרוב


ואני כל כך מאושר להיות מודע לכל זה סוף סוף אפילו שלפעמים זה אומר לפגוש כאב שמפלח את הלב שמרגיש שהבדידות או העלבון פשוט יהרגו אותי


זה נוגע בכל הקשרים שלי אם לא הייתי הופך מודע אז בכל פעם שהבן שלי היה נזקק לי הייתי משדר לו שזה לא בסדר ומצפה שיתבגר, ויהיה חזק ויפסיק להיות כל כך נזקק ומסכן אפילו אם הוא רק בן שנתיים וחצי הגיע הזמן שילמד, עדיף מוקדם ממאוחר כי זה העולם וככה מסתדרים בו


כי הוא מעורר בי את המקומות הנזקקים בתוכי, ואת חוסר האונים ואם אני לא מוכן לפגוש בהם תהיה הדיפה של הנזקקות שמגיעה ממנו, עם ביקורת כלפיו כועס עליו כשהוא במצוקה וחושב שהוא בחוסר התחשבות - ׳׳מעמיד אותי במצב הזה!׳׳ (כמובן שזה תופס לכל קשר, גם זוגי, חברי)


בלי ההסתכנות של להרגיש להראות את הפגיעות לנסות שוב לבקש למרות הפחד הגדול לא אקבל מענה, וגם לא אוכל לתת


הלב ישאר סגור בנוקשות לא מאמין ולא סומך נשאר רק בזכרון של העבר שבו זה הביא לכאב המעגל של הנוקשות והניתוק ימשיך שווה להסתכן ולהעיז..


יודע מעצמי כמה שזה לא פשוט, ומפחיד אבל גם שממש אפשרי ללמוד איך להחזיק את הלב בעדינות בשביל לחיות ולהיות באמת

0 תגובות

Comments


bottom of page