top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

להגיע לא יודע

לשיעורי היוגה שמעביר אני מגיע לא יודע.

מתרגש, חשוף.

יש את המסגרת של התרגול, איזשהו רצף כללי שאני מלמד, לפחות בשנים הראשונות.

אבל זו רק המסגרת, וכל שיעור הוא מסע חדש וייחודי.


להגיע ככה פתוח, זה לא תמיד פשוט. יכול לעורר חוסר בטחון.

אין לי מה להבטיח, כי אני לא יודע מה יהיה.


היו תקופות שניסיתי לבוא מתוכנן, דידקטי יותר, עם כיוון ברור לכל שיעור, נושא מסויים, שיהיה רצף הגיוני.

לא הצלחתי להתחבר לזה.


בכל שיעור מתחיל מאפס.

מגיע כמו שאני, למפגש עם התלמידים, ועם עצמי.


נכון שמתרגל את הכלים של היוגה שנים, מכיר אותם מתוך שינה (ובאמת גם בחלומות משתמש בהם).

אבל החוויה עצמה תמיד חדשה.

איך שהכלים פוגשים את המערכת, הנפשית, הפיזית, האנרגטית ברגע הזה.

יש גם שיגידו המערכות הפלנטריות, והקולקטיביות.

מתוך המצב שנמצא בו, מתיישב על המזרן, מה יקרה?


כשאני מגיע מתוכנן, עם מערך שיעור מובנה, לא יהיה את הדיאלוג הזה.

את ההקשבה והרגישות, שהיא היא התרגול.


זו האמנות של היוגה.

לקחת את הכלים והידע, ולהתאים אותם למצב הנוכחי.

לא דרך השכל, לא דרך מה שאני חושב שצריך ומתאים.

לא על פי העבר, מה שעבד או לא עבד אתמול.

אלא בגילוי, חקירה, מתוך תנועה פנימית שמרגישה.


כשנוצר המפגש מהמקום שאינו יודע, התרגול מתיישב במקום

שהוא תמיד אותו מרחב, אבל גם תמיד חדש ורענן


מרחב של פתיחות, בהירות, שקט, רוך, חמלה וטוב לב


אין רשימה של תנוחות, או סדר מסויים שבהכרח מביא לשם

צריך להסכים להפוך להיות אי הידיעה, לתת לה לנוע

המיינד השולט מפנה את מקומו בשבילה, הופך דומם (בהתחלה עם הרבה מאבק, ועם הזמן פחות)

ואז היא זו שנושמת, היא זו שערה


היא בעצמה המרחב


עם התרגול המרחב נהיה יותר זמין

לא רק על המזרן

מספיקות מחוות עדינות כדי להיזכר בו

לזהות את הנינוח שלו


גם תוך כדי הכתיבה עכשיו הוא נפתח ומתבהר


מרגישים?




0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page