top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

הפעם על פליאה ועונג!


רואה שיוצא לי לכתוב לאחרונה על כל מיני מקרים של מפגש עם כאב או סיטואציות מאתגרות..

וזה אכן נוכח וקיים, אבל לא רק.

והיה בא לי לאזן וגם לספר על רגעים אחרים.

גם בעקבות פניו של אנשים אהובים שפנו אלי לשאול מה איתי ושלומי בדאגה 😘


אז למשל, מה עוד יש..

לדעתי לפחות עשרים פעמים ביום שאני בפליאה מוחלטת ועונג מזה שיש חיים ושאני קיים.

שהחיים הם נס גלוי, זה שבכלל יש משהו.

פשוט ככה, פתאום מרגיש ומסתכל.. וכמו משהו בתוכי אומר.. מה זה הדבר הזה?!

זה בלתי נתפס.. שאני קיים, וככה בדיוק בצורה הזו שעכשיו.

מה הסיכוי?


ויש רגעים של אחדות.

בהם נהיה ברור שהחושים והעולם, הגוף והעולם, הם אחד.

שאין שום קו מפריד.

הם עולים ביחד, מתקיימים כרצף.

אין אני פה בפנים ועולם שם בחוץ.

זה דבר אחד.

וזה לא מחשבתי, זה חווייתי לחלוטין, כמו להתעורר מחלום של נפרדות אל מה שאמיתי.


אין רואה ועולם עם כל מיני אובייקטים, יש רק ראיה!

אין שומע עם כל מיני צלילים שמגיעים, יש רק שמיעה!

אין גוף נפרד שנוגע ופוגש חפצים חיצוניים, יש רק מגע ותחושות!


מגלה שבעצם כל הזמן יש רק אחדות, חיבור וחופש, והמחשבות שאני מורגל להאמין להן מספרות סיפור אחר.


שמעו, זה גילוי מטורף ואני ממליץ עליו לכל מי שסקרן לגבי זה, וגם אשמח ללוות אתכם.ן בגילוי.

אין דבר מרגש מזה בעיני, לגלות את הזהות האמיתית שלנו.

חושב שבשביל זה הגעתי לכאן (וגם בשביל ללמוד להרגיש:))


חופש גדול מתגלה שם מזהות שחשבתי שאני.


כן יש גם מחשבות ורגשות מסוגים שונים, כאב, שנאה, מצוקה, חוסר אונים, דחף, השתוקקות ומחסור.

אבל תמיד איתן גם נוכחות שקטה ושלווה.

שאין בה מילים, או זהות, או זמן, או גיל.

והיא תמיד כאן, בצד המילים, בצד הקיום המחשבתי, רחבה ושקטה ממנו.


כשיש חיבור אליה, אז אין יותר צורך באני שהוא אחר ממנה.

הוא כבר לא רלוונטי.


ופתאום אני לא יודע כלום.

כמו לא זוכר מי אני, ומתי אני, ואיפה אני.

הנוכחות כל כך עמוקה ברגע ובמה שיש..





ויש כל מיני כמו שיטות ותרגולים, וגם פשוט שאלות שאני משתמש בהן בסקרנות והנאה במהלך היום.

למשל..

כשאני תופס שאני חושב, אני לפעמים שואל -

איפה המחשבות האלו קורות?

ונפעם לגלות שאין לי שום מושג.. מהו המרחב שבו הן מופיעות, זה פלא.


ואז אם מתחשק אני בודק, מי זה שער למחשבות?


ושוב נפעם לגלות שאין לי שום מושג..


וככה נשאר במרחב פתוח של חופש ופליאה.


או למשל בודק -

אם אני לא מתייחס לרגע למחשבות, מה אני יודע על עצמי?

מה אני יודע על האחר?


ונפתח מרחב של תמימות ואינטימיות, ויופי בתולי.

אני מתרכך, ומגלה שבעצם מעולם לא עזבתי את ימי ילדותי, את הקיצים החמים והבלתי נגמרים.

הזמן נעלם.

קול היונים ההומות בבקרי יום שבת, והרוגע שחשתי שם..


המרחב הזה לגמרי עדיין כאן, וכל הזמן.

אם אני רק נזכר בו, שם לב אליו.

הוא רק התכסה בדאגות ומחשבות, עבר ועתיד.


וכשהראיה הזו קיימת, ממש ברור שאין טעות, בסדר ולא בסדר, יש את זרימת החיים..

ללא הפכים או ניגודים.

אין שני לה.

אין עוד חיים במקום אחר וזמן אחר.


מתגלה איזה טוב פנימי וטבעי, שחי ופועם בי.

תמימות חיה, רגישה ומרגישה, שהכל נוגע בה, והיא פתוחה להינגע.


ביחסים אלו דברים שמאתגר לזכור, כשצפים הפצעים והדפוסים.

הדמות הזו שאני רגיל ללבוש כדי להגן על הפתיחות והחשיפות חוזרת בכל העוצמה.


ועם הזמן מגלה שאפשר יותר זמן בלעדיה, ללכת עירום, לא מוגן.


בקרוב אפתח קבוצה בה אלמד את השיטות, התרגולים, החקירה הסקרנית אל החוויה, שעוזרות לי לגלות את עצמי ואת המרחב החופשי.

בינתיים מלווה פרטנית וגם מלווה אנשים בקורס שמכוון להתעוררות הזו.

אפשר לפנות אלי בתגובות בשמחה, לעוד פרטים לגבי הליווי, הקבוצה והקורס.

וגם פשוט לשמוע מה מעוררות בכן.ם המילים..


איזה מדהים להיות איתכם כאן ביחד.

גם עם כל הבלאגן, זה עונג.


בטוח עדיף מלא להיות, וזו גם לא אפשרות כי אנחנו כאן וקיימים 😊

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page