top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

הילד ואני, מחכים לנס

רבנו אתמול, את הריב הרגיל.

מתח אישי של כל אחד, ואז מילה שלה שמציפה בי כאב, את הכאב העמוק של ׳אני לא מספיק טוב, לא מוערך׳.

המחשבות מתעוררות.

איזו חוצפה, אני כל כך משתדל ועדיין זה היחס שאני מקבל?!

איתן העלבון, הכעס, הלב נסגר.. כיווץ בחזה, כמו אגרוף שנסגר עליו חזק חזק.

הלסת והכתפיים מתקשות, מוכן לצאת לקרב.

זה כל כך כואב בפנים, שאני לא מוכן להרגיש, אז מעדיף לצאת למלחמה במקום.

איך את, ואת, ואת!

מבין שזה לא מה שאני רוצה שיקרה, אבל כבר על אוטומט.


עכשיו הנוקשות הזו כבר תנהל את ההצגה.

רוצה להתרכך ולהתפייס, אבל רוצה איזה סימן מהחוץ. שתכיר במה שנעשה, בפגיעה.

פתאום הכל נורא, היחסים, החיים, העתיד כולו נצבע באופן הזה.


אמורים לנסוע להופעה של אביתר בערב, אבל מי רוצה לנסוע ככה?

עד הרגע האחרון עוד מחכה לדבר שיוציא אותי מהעמדה הזו של ׳פגעו בי׳.

ככה בכלל לא רוצה לנסוע!

אני ברוגז איתה ועם העולם. מעניש ומוענש בקפאון ושתיקה רועשת.


איכשהו מחליט שאנסה לעשות אחרת מהרגיל, ונוסע בכל זאת.

אבל.. הקפאון והמרחק נשארים, הלב עוד לא מוכן להפשיר.

יושב לידה, רואה אותה בוכה, בוכה בעצמי.. רוצה כל כך לשים את היד, להגיד תודה שקנית לנו כרטיסים, נעים לי פה.

אבל לא זז מילימטר.

משותק.

מה אם אשים יד והיא לא תענה, או תדחה אותי?!

לא מוכן לקחת את הסיכון, הפצע גם ככה חשוף וכואב.


אביתר המקסים מדבר בכנות על כאב, על אנושיות, זה מרכך משהו בלב.

הוא שר את ׳עד האהבה׳

מזדהה כל כך עם השיר, אבל עכשיו הילד שלי לא מקבל מקום, לא מוכן להתפרק, ולא לכאוב.




׳׳הילד ואני, לא מחכים לנס..׳׳

מבין שאני והילד כרגע דווקא כן מחכים לנס, לאיזשהי תגובה, סימן, שבטוח שם בחוץ, שלא יכאב.

כי אחרת נשאר קפוא, משותק, מחכה, רחוק, פגוע, צודק.


אבל הנס הזה יגיע, לשמחתי הוא תמיד מגיע.

כשמשהו בפנים מבין שמעדיף להיות קרוב, רך, אהוב ואוהב, מאשר השריון הזה על הלב, והמחשבות שמרחיקות ומספרות כמה רק היא לא בסדר, ובעצם בפנים מרגיש וחושב כמה שאני לא.

ואז המצב הרגיש הזה, שכבר מוכן להתקרב, ואולי הצד השני עוד לא, עוד כועס, עוד רחוק, כבר וויתר.

איך להישאר עם הרוך שם? עם החמלה, האהבה?

לבוא עם הכאב חשוף גם שהצד השני עוד עוטה את השריון?

אין לי תשובה לזה, זה בגדר נס.. אולי נס שלא צריך לחכות לו..


אז עד שהוא יבוא

עד עומק החמלה עד האהבה


והנה זה כבר קורה.

נס ההתרככות של הלב, של סליחה.

יש נס גדול מזה?

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page