top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

הגישות והכלים שבאמת עוזרים

מהן הגישות והכלים שהכי עוזרים לי ולמטופלים שלי לאורך השנים?


חלק הן דרכים להסתכל על החיים באופן אחר

אחת מהן, שהיא משנה חיים בעיני, היא שכל סיטואציה שאני פוגש מעוררת חוויה בתוכי.

וברגע שהחוויה התעוררה, הסיטואציה כבר לא משנה, אין מה להתעסק בה ובסיפור עליה.

לפחות לא בשלב הראשוני.

כי המחשבות והפעולות שאעשה יהיו ממקום שמתנגד ומנסה לפתור את החוויה שהתעוררה, שמאיימת ולא נעימה לי.


כל מטרת המחשבות והפעולות יהיה להרחיק אותי מהחוויה.

משם אנסה לשנות את החוץ, כדי להרגיע משהו שאני לא מסוגל להכיל ולא לוקח עליו אחריות.

פעולות כאלו יבואו בדרך כלל בנסיונות שליטה על עצמי או על הסביבה, האשמה וביקורת פנימית או חיצונית, התגוננות, תקיפה, קפאון, ועוד מגוון צורות של אסטרטגיות שכשאני לא נוכח בחוויה שלי לוקחות את הפיקוד והבחירה החופשית.

זה רק משאיר בשחזור נוסף של אינסוף פעמים שהגבתי באותו האופן, ולא מאפשר שינוי.

וזו גם החמצה של הזדמנות.


כשאני נזכר בכך, זה מאפשר לי להעביר את המיקוד ותשומת הלב למקומות רלוונטים הרבה יותר.

למשל להתמקד בחוויה שלי עצמה

הגופנית/חושית/רגשית, ולראות אם אפשר לחוות אותה באופן כמה שאפשר מלא.

לזהות מה חוסם, איפה מכווץ, תקוע, כואב.

להביא למקומות הללו נוכחות, סקרנות, סבלנות ורכות.

לכולם יש את היכולת הזו

רק שההרגל הוא להגיב בנוקשות ומאבק

זה מצריך להיזכר באיכויות של רכות ובחמלה שקיימות בנו באופן טבעי

פשוט לימדו אותנו מתישהו שאין בהן טעם, שהן לא יעילות

ו/או שלא קיבלנו שום דוגמה מאף אחד לאפשרות הזו


תשומת הלב תימשך שוב ושוב אל הסיפור המחשבתי של מה שקרה

פשוט כי זה ההרגל, ויש אמונה ששם בטוח לנו יותר


בכל פעם כזו המתח יעלה ויצטבר

מה שיגביר את המחשבות, שיגבירו שוב את המתח

וחוזר חלילה

כך נוצרים הלופים של חרדה, בושה, קפאון, אשמה, האשמה, וחבריהם


עד שנניח לחשיבה ולפתרונות, לאשמים ולצדק

נזכיר ששם לא העניין כלל, אלא במה שהתעורר בי

נשוב לרובד התחושתי ונהיה בו

משם דברים שוב יתחילו להתרכך, לשקוע, לנוע


כשהחוויה מקבלת את החופש שלה להיות

אנחנו יוצאים לחופשי איתה

היא יכולה להתקיים בלי שצריך לתקן, לשלוט, לחשוב

היא מקבלת את הביטוי המלא שלה, שהיא מבקשת שנקשיב ונרגיש אותו כמו שהוא

ואז מנוחה ורווחה


כך אפשר לצאת לחופשי מאיספור שנים שבהן הגבנו לסיטואציה מסויימת אותו הדבר

כי האמנו שהעניין הוא הסיפור

אבל זו רק התפאורה שכל הזמן משתנה ומהתלת

והיא נוגעת שוב ושוב באותו המקום בפנים

עד שמעיזים לראות אותו, ולהיות איתו


כן זה ממש קסם

אבל זה לא פתרון קסם


זה דורש אומץ, וכוונה, סבלנות והתמדה

שוב ושוב להיפתח ולהרגיש את המקומות המתוחים, הכואבים, המפחידים, המבויישים


כמה פעמים? לכמה זמן?

כמה שצריך!

זו רק עוד צורה של מחשבה שמרחיקה מהחוויה ששואלת את זה :)

ויש אינספור צורות כאלו, ועם הזמן לומדים לזהות אותן, וממה הן מרחיקות

ושוב לבחור להתקרב


המון מאנרגיית החיים שלנו מושקעת בדיוק בכיוון ההפוך - במטרה שלא נרגיש

כשמסכימים לפנות לכיוון החוויה, אנרגיית החיים הזו מתפנה סוף סוף לדברים אחרים

יש יותר זרימה, נוכחות נעימה ומסוגלת, חשיבה יצירתית, תנועה, צמיחה


זה באמת קסם לראות שוב ושוב בקליניקה אנשים שעוברים את הדרך הזו

מנוקשות שנאחזת בתוכן המחשבתי, מנסה להבין, לפתור, לשנות

אל נשימה, חיים, זרימה, תחושת רווחה, שנובעת מההסכמה להרגיש


יש דרכים לעזור לתהליך הזה

איך להביא את תשומת הלב לחוויה, לגוף, לחושים, באופן שמעורר ומשחרר

אכתוב עליהן עוד בקרוב 🦋




.

התמונה מהקליניקה שלי ביישוב לוטם בו אני גר.

מקבל גם בטבעון ובזום.

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Commentaires


bottom of page