top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

האם אני פועל לרגיעה או הצפה?

חשוב לשים לב

האם הפעולות שלי תורמות לרגיעה, או דווקא מציפות עוד חרדה ועומס?


זה נכון תמיד

ועכשיו אפילו יותר


גם בזמנים רגועים יחסית כשמתח מורגש

הרבה פעמים הפעולות שבוחרים לעשות מתוך המתח כדי להירגע, רק מייצרות עוד ממנו


למשל להיכנס לרשת חברתית, לראות חדשות, לצאת לעשות ספורט בצורה אינטנסיבית, או סקס, או סמים ואלכוהול, טלוויזיה ועוד..


יש שתי צורות עיקריות בהן ״מתגוננים״ מחרדה ומצוקה


נסיון להיות בשליטה על המציאות, או בריחה והדחקה של החוויה


בבסיס נסיונות השליטה עומדת אמונה של השכל שלנו שאם נדע מספיק, נהיה יותר בטוחים, נוכל לקבל החלטות נכונות ולהימנע מסבל.


וכך אנו מנסים לצבור עוד ועוד מידע, ברשתות חברתיות, בחדשות, באתרים בשמועות ורכילויות, בתיאוריות קונספירציה ועוד..


וזה נכון לכל תחום, ובטח במצב כמו עכשיו שיש חוויה ממשית של איום על החיים.


לא שיש משהו רע ברכישת ידע.

אני לומד כל הזמן בעצמי. השאלה מאיזה מקום זה מגיע.

האם אני פוגש ומרגיש את החוויה הפנימית כרגע במלואה?

יודע להיות איתי במצב של מצוקה, ולמצוא את הדרך להרגיע את המערכת שלי?

או שאני רוכש ידע כי אני חושב שזה מה שירגיע?


כמובן שזה לרוב כלל לא קורה באופן מודע. פשוט מרימים את הטלפון, מדליקים את הטלויזיה. נרשמים לעוד סדנה או לימודים.

בכלל לא שמים לב כמה מצוקה יש בגוף..

בעצם הפעולות האלו הן בדיוק הסחה מהמתח הזה!

נסיונות לא להרגיש אותו, באמונה שאם רק אדע עוד משהו, הוא יפחת.


העניין שעוד מידע לא באמת מפחית חרדה. הוא רק מוסיף, אם זה מגיע ממקום של נסיון לויסות.

כי כאשר מתעלמים ממשהו, הוא רק גובר.

וגם כי יש טעות בסיסית באמונה הזו שעוד מידע יביא לבטחון, כאשר בבסיס החוויה יש פחד והתנועה היא מתוכו.

זה פשוט לא יעבוד. אולי נרגיש סוג של רגיעה מאוד רגעית.

אבל היא לא תחזיק, וגם לא נלמד ממנה לפעם הבאה דרך יעילה יותר להירגע.


מה גם שהחדשות והידיעות בעצמן מעוררות עוד מתח.

כך נשארים בלופ של מתח שאינו נגמר..

ללא יכולת ומשאבים לצאת ממנו.


אז המוח ההישרדותי צובר ידע בנסיון לקבל בטחון שליטה ורגיעה

אבל למערכת העצבים לנפש ולרגש אין מה לעשות עם הידיעות והמראות הללו

ואיך לעבד כך כל הרבה בבת אחת?

והמתח עולה עוד ועוד

כשבכל מקרה המערכת לא יודעת להירגע דרך ידע

אלא צריך חוויתית וגופנית להתייחס אליה

אבל כשאין היכרות עם דרך אחרת, אז רק ממשיכים בכל הכוח עם הכלים שיש

וזה לופ שלא נגמר וממשיך להזין את עצמו

ומביא לחרדה, תחושת חוסר אונים וייאוש


הדרך השניה של ההתמודדות היא הסחה ובריחה.

נסיון למסך ולהרגיע בעזרת סמים ואלכוהול, חוויות אינטנסיביות, מפגשים חברתיים, אוכל, מתוקים, משחקים, מסכים, עבודת יתר..

חוויות שלא עושות קשר עם העולם הפנימי, אלא לוקחות את תשומת הלב למשהו אחר.

לאיזה זמן לפחות.

כאן יש לופ שבו כל הזמן צריכים לדאוג להיות מוסחים וממוסכים..

והחרדה רק הולכת וגוברת.

יכול גם להיווצר מצב שכל פעם המיסוך צריך להיות עוד יותר אינטנסיבי כדי שתשומת הלב אכן תימשך אל ההסחה, ולא תהיה עם התחושות והרגשות הקשים שרוצים להימנע מהן, שגם הולכים וגוברים.


בסוף הדרכים האלו יכולות להביא למשבר נפשי, מחלה פיזית, אפיסת כוחות, דכאון, ייאוש, התקפי חרדה..


מה האפשרות האחרת?


להפנות את המבט פנימה

אל החוויה הנוכחת עכשיו בגוף וברגש

לא לחפש לה פתרונות

לפתוח לה מרחב של נוכחות ורכות

למצוא עדינות כלפיה

לעצור

לקחת נשימה

להשהות את הפעולה האוטומטית שדוחפת כל כך חזק

לאיזו עשיה ופעולה


לשים לב!

הנפש רועדת, כואבת, מפוחדת

הלב שבור


יש בכולנו מקום רחב, ער, חומל

שיכול לפגוש ולהיות עם כל מצוקה בתוכנו

אנחנו נגלה אותו ברגע שתהיה הסכמה

להיות בנוכחות קשובה למה שמתקיים

משם תבוא הרגיעה

כי נראה שאפשרי להכיל

אפילו שמחזק להכיל

כל חוויה שמתעוררת בתוכנו


זה לא תמיד נגיש

לא בכל רגע

לפעמים ממש יש צורך בהסחות

גם אלו הן תמיד פעולות שמגיעות מחמלה וחכמה


אבל כשמתאפשר..

לקחת רגעים בהם אני בוחר לעצור ולשהות עם מה שמתקיים בתוכי

אלו הרגעים של רגיעה והתחזקות

כשהמערכת מבינה שהיא יכולה רגע להרפות

שאין סכנה מיידית על חיי ברגע הזה

שיש לי כוחות ומשאבים


חשוב לי להגיד

שזה לא אומר בכלל שלא ארגיש

או שאהיה יציב כמו סלע

להיפך..

אהיה מוכן להרגיש הכל..

את הקפאון והפחד, הכאב והתסכול

להתפרק

לפחד

לכעוס

לבכות ולרעוד

להרגיש חסר אונים

החוסן והבטחון מגיעים מתוך הידיעה שאני מסוגל לפגוש את החיים והחוויה

לא מתוך החזקה וכוחנות

שאולי מרגישות חזקות, אבל הן כמו מבנה נוקשה שבסוף יקרוס

אלא כמו צמח גמיש

שנראה שכל רוח מעיפה אותו

אבל הוא רק נע איתה בגמישות


אם אני לא מצליח לעשות את זה בכלל

ורק נמצא בלופ של מצוקה ומתח שאינו נגמר

אז כנראה שצריך עזרה מבחוץ

מישהו שיהיה איתי נוכח באופן כזה

שיהיה לי עוגן ומגדלור

חבר, מטפל, מורה

שנותן בטחון שמותר לעצור ולהרגיש

שזה הכיוון

כי זה באמת מפחיד ולפעמים יותר מידי

להיות לבד עם כל מה שקורה


כשכל המערכת במצב הישרדותי שלא מוכן לעצור ולהירגע

להרגיש נראה הפוך ממה שההישרדות אומרת - שאסור אפילו לרגע לעצור, כי אנחנו תחת איום

אבל האמונה הזו בדיוק משאירה אותנו במצב ההישרדותי ללא יכולת להגיע לרגיעה


אז איך אני מתנהל כרגע עם ומול החוויה הפנימית שלי בתוך השבר הזה?


זה חשוב לא רק לי, אלא בשביל הסובבים אותי, ואפילו מעגלים רחבים יותר.

להיות בנוכחות עם החוויה, כך גם להיות בשביל אחרים.

בעולם שבו כל כך הרבה מהאנרגיה מושקעת בכיוון הפוך ממפגש עם מה שנוכח בגוף ובלב


זה כל כך משמעותי ונחוץ

להשקיע בלמידה של איך להיות בשלום עם החוויה הפנימית


ולקחת רגע כזה עכשיו..

מה אתם.ן פוגשים.ות?





תמונה מטיול בטבע.. תמיד עוזר לי להירגע באמת..

משהו בחוסר המילים, בכך שהכל שם דומם ולא קשור לשכל ולאדם, עושה שקט וחיבור עמוק ולא מילולי.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


bottom of page