top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

בחיי ניסיתי מעל 15 סוגי תזונה

הכל התחיל כשאובחנתי עם קוליטיס כיבית כשהייתי בן 21, נער בצבא.

בהתחלה התעלמתי לחלוטין מהעניין, והמשכתי כאילו לא קרה כלום. לאחר כמה שנים הבנתי שכנראה יש קשר בין מחלה במעיים לבין מה שאני אוכל. זה יצר קשר של תקווה ופחד לגבי התזונה, מה שהביא לכל עניין האוכל להפוך להישרדותי ומאיים. כי מה שאוכל יקבע אם אהיה חולה או בריא!

זה הביא למתח בכל ארוחה, למחשבות אובססיביות בנושא, הלקאות, שליטה, ועוד צורות של הפרעות.. לקח לי הרבה זמן להבין שהאוכל אולי כן רלוונטי, אבל שהחוויה שלי, הרגשית/גופנית משמעותית בהרבה. ואיך לשים לב מה קורה לי סביב הנושא. לראות איך אני יכול להיות יותר בעדי, ויותר אוהב כלפי כל מה שעולה. גם אם אלו מקומות בתוכי שקשה לי לראות ולקבל. האם אני טוב לעצמי בדרך, ואם עולה משהו כמו פחד, ביקורת, שליטה והישרדות, האם אני רך כלפי וכלפי החלקים האלו ונותן להם מרחב אוהב להתקיים בו.


כיום אני עדיין אוכל בריא (על פי תפיסתי) ומנסה לדייק את התזונה למה שהכי מרגיש מתאים לי. אבל תשומת הלב שלי קודם כל באיך שאני מרגיש כשאני אוכל, חושב על אוכל וכולי..


מליווי אחרים יודע שהסיבות לכך שעניין האוכל יהפוך למורכב יכולות להיות שונות: דימוי גוף, ענייני משקל, בריאות, מצפון ומוסר כלפי הסביבה ובעלי חיים, אך בכולם תשומת לב רגישה, עדינה וחומלת, יכולה להביא לשינוי וריפוי של היחסים שלנו עם עצמנו.


כך עניין האוכל והאכילה הפך ממקום של מצוקה וסבל בחיי, למרחב של ריפוי וחיבור לעצמי, וגם של אחרים שמלווה שמתמודדים עם מצבים דומים. לאכול פחות מהראש, ויותר מהלב.


והקוליטיס הכיבית.. כמו חברה טובה שמזכירה לי להיות טוב לעצמי יותר ויותר. בכל כרכור בטן, ובכל פעם שעולה פחד שאולי הנה היא חוזרת (ובינתיים לא..)






0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page