top of page

להרשמה לקבלת עדכון כשיוצא פוסט חדש:

תודה על ההרשמה!

חיפוש

אמת על פרידה

זה הפוסט הכי חשוף ומרעיד את הלב שכתבתי


׳להיות באמת׳

ככה קראתי לאתר שלי..

ויש עניין שאני מתקשה להיות איתו באמת

גם במרחב פה, וגם מחוץ אליו


יש פחד לחשוף את המציאות כפי שהיא.

אחת הסיבות העיקריות שהתחלתי לכתוב כאן היתה שיווקית.

שאנשים יכירו אותי, ויתחברו, יגיעו לקליניקה, ולדברים אחרים שעושה.

ושאם אראה משהו שנראה לי שהוא פחות ממושלם, אפילו כשלון, משהו שלא אמור לקרות למישהו כמוני

אז אף אחד לא יבוא, וגם שמי שכבר בא, יעזוב..

כי מי יבוא למטפל או מנחה שלרגעים מתקשה בעצמו, במצוקות, פחדים, שמחפש, שמפשל, שלא יודע, שפוגע?


עם הזמן הסיבה לכתוב הפכה להיות אישית ופנימית יותר.

חלק מהדרך שלי להתבטא בעולם, להביא את המתנה שלי, ולהשתחרר לחופשי מבושה.

ואולי לגעת במי שעובר דברים דומים.


הפוסט הזה הוא עוד צעד כזה בשבילי..


אני ובת הזוג שלי נפרדנו לפני כחצי שנה.

והלב שלי ממש נשבר.

בהתחלה הייתי עוד בשוק, סוג של הכחשה שזה באמת קורה.

עוד מפומפם מאנדרנלין מכל המתח והמצוקה שהייתי בה.

היתה פשוט הקלה כזו, שלפחות יש עכשיו יותר שקט ופחות מאבק..

חשבתי לעצמי שאולי בזה זה יגמר והכל בסדר.


לאחר כחודשיים התחיל להתגלות הכאב..

כאב עמוק, שאין סיכוי שממש אוכל לתאר במילים.

להתעורר לפנות בוקר, שוכב במיטה, קפוא, מפחד לנשום ולזוז.

בדמיון עלתה לי לפעמים תמונה של תינוק עזוב ונטוש

שאין אף אחד בשבילו בכל העולם

מצוקה איומה של נטישה ובדידות, שאין לה סוף והקלה


בבת אחת התחלתי להרגיש דברים שהדחקתי שנים


כמה כמיהה לאהבה, לנראות, למילה טובה יש בי

כמה השארתי את עצמי לבד, לא מראה חוסר אונים, נזקקות

שקשר חשוב בשבילי, ואני לא רוצה יותר לבד

אפילו שזה מרגיש יותר בטוח, ולשם כל הזמן בורח

גם כשאני בתוך קשר


שהייתי צריך תמיכה, רכות, הבנה, מבט וקרבה

וזה כל כך כאב ברגעים שלא היה

לא העזתי להרגיש כמה, ובטח לא לבקש

כי פחדתי להעמיס, להידחות

רק התרחקתי והסתגרתי יותר ויותר


שלא יכולתי לראות ולהבין גם את הצרכים שלה

כי דחקתי את המקומות האלו בתוכי כל כך עמוק

את הבקשה לקשר ובטחון ממני, והכאב והפחד שעלה כשלא נתתי


צער עמוק

על מה שרציתי, וכל כך קיוויתי וחלמתי שיהיה ולא התאפשר

על משפחה, והעמקה, ולהיות כל כך קרוב ואהוב ואוהב

להתקבל על ידי אחר, להרגיש בטוח

שתראה וגם תגיד כמה שאני טוב ויפה, ושאני אראה אותה


מה שבפועל האמנתי הרבה מהזמן זה שאני מאכזב, ולא מספק

בתור מפרנס, בן זוג, שותף, לא אמפטי, לא מכיל..

מה שהעלה חרדה גדולה שבכל רגע היא תעזוב, כי מי ישאר עם מישהו כזה..

זה הביא לריצוי, לקפאון וניתוק

אל מסכים, עבודה, אל העולם הפרטי והמכונס שלי

ששם הרגשתי יותר מוגן, אבל גם לבד ורחוק


מאותה סיבה של פחד מנטישה

גם לא הייתי מוכן לראות את החלק שלי במה שתרם לקושי

לקחת אחריות על האופן שבו פעלתי, דיברתי, בצורות שפגעו

על החלקים הפצועים והפוגעניים שבי

כי אם אודה והיא תראה אותם, זו עוד סיבה בשבילה לעזוב

אז חייב להכחיש ולהדוף בכל תוקף

להוכיח לה שזה לא אני, ושזו היא

כי אם זו היא אשמה, אז אולי היא לא תעזוב


זה פשוט לא מסתדר

אני מציל יתושים מהאסלה כדי שלא יתבעו

אז איך זה שאני פוגע באדם שהכי חשוב לי בעולם?





כמה זה כואב שהאדם שהכי קרוב אלי

הוא זה שלא רוצה להיות איתי

מעורר את הפצע והכאב שאני לא אהוב, מקולקל

כמו הוכחה נחרצת שזה נכון


ימים עם שעות של בכי בכל מצב ובכל זמן

עם זכרונות על רגעים יפים

רגעים שהיו כמו בתוך סיוט, ומתקשה להאמין שהיו באמת

מחזיק את הלב והגוף הרועדים

נשכב על הרצפה כמו חיה פצועה


אשמה וחרטה שננעצות בגוף ובלב ומציפות חרדה וקפאון

שאומרות שהדבר היחיד שיכול להפסיק את הכאב

זה לחזור אחורה בזמן ולתקן הכל


חרדה מלחשוב אפילו רק שניה קדימה

כשהרגע הבא מרגיש בלתי אפשרי

ורק 5 בבוקר, ויש יום שלם שנראה כמו נצח של כאב לפני


פחד מחוסר תפקוד, שאין סיכוי להמשיך מכאן

איך ללמד, או לטפל, או לבשל, או להיות עם הבן שלי ככה?

רק רוצה שיעטפו ויחזיקו אותי, שידאגו לי לכל הצרכים

כי לא מסוגל לשום דבר


בושה, על הפרידה, על זה שנכשלתי

שלא הצלחתי בקשר, אפילו שכל כך רציתי וניסיתי

וכבר חשבתי שאני מוכן ובשל


מה שהיה לעזרתי זה זכרון שכבר עברתי שבר כזה

ואחריו הייתי הכי קרוב לעצמי מאי פעם

והתגלתה עדינות וחמלה שלא ידעתי קודם


לכן יודע (לרגעים) שהכאב העצום הזה לא יהרוג אותי

שלא אשתגע


לומד מזה עוד להיעזר, לבקש מתוך המצוקה

מוצא מי יכול להיות איתי באופן שהכי ייטיב איתי

מגלה מקורות חדשים של תמיכה בחוץ ובפנים

מגלה מחדש מקורות שהיו ושכחתי

מה באמת תומך ועוזר, ומה כבר יכול להשתחרר


הבכי והרעד משילים שכבות שלא ידעתי על קיומן

של שריון, נוקשות ובושה, שהגנו עלי מהכאב שעכשיו מעיז לפגוש

יש יותר אפשרות להיות במגע עם פגיעות

עם האנושיות החשופה הזו.. של מה זה להיות אדם

כמה זה רגיש ועדין, מפחיד ואמיץ, ובלתי נסבל לרגעים


החיים מעמיקים לעוד רובד של קשר, קרבה, כנות וחשיפות

עם הבן שלי, חברים, משפחה, מטופלים ותלמידים

ועם עצמי


ואין לי מסקנה..

זה פשוט חלק ממה שקורה ועולה

יש רגעים שנחווים כנוראיים

יש יפים, מרגשים ונוגעים

והחיים הם לא מה שציפיתי שיהיו

זה כואב וקשה לקבל

וגם מחזק ומרחיב את הלב


מזמין כאן אמפטיה, רכות, שיתוף בהזדהות ובמה שנוגע בכם.ן 🤍


ואיזה חופש זה להביא את האמת.

שאור יכול לצאת מהשברים האלו אל העולם, ואור יכול להיכנס ולהגיע אליהם ☀️

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה העניין כשיש חרטה

חרטה יכולה להיות מאוד מבלבלת היא מדברת על העבר, על מה שהיה יכול וצריך להיות ואיך זה היה משנה הכל לוקחת אותנו לעסוק במה שכבר איננו אבל האמת היא שזו רק הסחת דעת.. היא בעצם לא אומרת שום דבר על העבר או על

Comments


bottom of page